רשלנות רפואית בניתוח הרמת גבות

ניתוח הרמת גבות אמור היה להחזיר לפנים מראה רענן וצעיר יותר. במקום זאת, המטופל נותר עם תוצאה קשה: גבה אחת משותקת, חוסר יכולת לבצע הבעות מסוימות, או מבט "מופתע" קבוע שאינו משתנה. הפעולה האסתטית הפכה לנזק תפקודי ולא פחות חשוב נזק רגשי. כעת, עולה השאלה האם זוהי "תוצאה מאכזבת" במסגרת הסיבוכים האפשריים או תוצאה של רשלנות רפואית המצדיקה הגשת תביעה לפיצוי ? 

 

הסכנה החבויה – ניתוח ליד עצבים קריטיים

הרמת גבות נתפסת לעיתים כהליך משלים לניתוח עפעפיים, אך היא מורכבת וטומנת בחובה סיכונים משמעותיים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הסיכון אינו רק לסיבוכים כגון זיהום, צלקות, נשירת שיער וכדומה, אלא גם סיכון לפגיעות עצביות אשר עשויות להשפיע על תפקוד הגבות והפעלתן. קיימות טכניקות שונות (כגון אנדוסקופית, קורונלית, או טמפורלית), ולכל אחת סיכונים משלה. 

המנתח פועל באזור אנטומי צפוף, שבו טעות של מילימטרים עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך. תחום זה נכלל תחת רשלנות רפואית בכירורגיה פלסטית, ונושק גם לתחום של רשלנות רפואית בניתוחי פנים.

 

הנזקים הקשים של ניתוחי הרמת גבות – שיתוק הגבה (פגיעה בעצב) ופגיעה תחושתית

אלו סיבוכים חמורים ומדוברים ביותר בתביעות מסוג זה. במהלך ניתוח הרמת גבות עשויה להתרחש פגיעה בעצב הפנים או בעצבים התחושתיים. פגיעה בעצבים אלו בהחלט יכולה להיות תוצאה של טכניקה לקויה או חוסר זהירות מצד המנתח. ובמילים אחרות – תוצאה של רשלנות רפואית.

הפגיעה בעצבים אלו עשויה להיות זמנית, אך גם קבועה. פגיעה כזו תשפיע על התפקוד ועל התחושה. לדוגמה: המטופל יתקשה להרים את הגבה בצד הפגוע או תיפגע המימיקה של פניו. הדבר עשוי להוביל לאסימטריה קשה ועיוות הפנים. מנתחים מנוסים אמורים להכיר את עצבוב בפנים וכיצד להימנע מפגיעות כאלו, או לכל הפחות לנקוט בזהירות המצופה מהם.

מלבד הפגיעה המוטורית, עשויה להיגרם גם פגיעה בעצבים התחושתיים. פגיעה בהם במהלך הניתוח לא תגרום בהכרח לשיתוק, אך בהחלט עשויה לגרום נזק מטריד לא פחות, לדוגמה :

חוסר תחושה: תחושה שהמצח או חלקים מהקרקפת "רדומים" באופן קבוע.

תחושה חלקית (היפואסתזיה): אובדן תחושה חלקי, באזור שנפגע.

תחושות מציקות: גירוד, נימול, עקצוץ.

רגישות יתר (היפרסתזיה): רגישות מוגברת באזור, אפילו למגע קל.

נזקים אסתטיים –  "מבט מופתע" ואסימטריה

לא כל הנזקים הם עצביים. לעיתים, הנזק הוא אסתטית בלבד, אך עשוי להיות חריג וקשה בפני עצמו. כזה החורג מגדר "תוצאה אפשרית צפויה". נזקים כאלו עשויים בהחלט להיות תוצאה של רשלנות רפואית בביצוע הניתוח ומטכניקה לקויה, לדוגמה: 

תיקון יתר (Overcorrection): זוהי רשלנות קלאסית בתכנון. המנתח הרים את הגבות בצורה מוגזמת, מה שיוצר "מבט מופתע" קבוע, שאינו נראה טבעי וגורם למטופל מבוכה רבה.

אסימטריה קשה: יצירת גובה או צורה שונים לחלוטין בין שתי הגבות.

הרמה ביתר של החלק החיצוני של הגבות: יוצרת מראה לא טבעי, ומוגזם. 

צלקות חריגות: מיקום רשלני של חתכים מחוץ לקו השיער, או תפירה גסה המשאירה צלקות בולטות.

 

סיבוך מוכר נוסף – נשירת שיער ושינוי קו השיער

סיבוך נפוץ נוסף בניתוחי הרמת גבות הוא הנזק לשיער. טכניקות ניתוחיות מסוימות בניתוחי הרמת גבות כוללות חתכים בתוך קו השיער או ממש עליו.

רשלנות במקרים בהם נגרם נזק מסוג זה עשויה להיות בין היתר בקבלת ההסכמה מדעת לטיפול, או בביצוע הניתוח עצמו, כפי שמפורט להלן :

כשל בהסכמה מדעת בנוגע לשינוי קו השיער: כמו ברוב הפעולות הכירורגיות האלקטיביות, גם כאן, רופא המבצע הרמת גבות על ידי הסרת רצועת עור בקו השיער הקדמי, צריך להסביר למטופל שההליך עשוי להביא להרמה קבועה של קו השיער והגדלת המצח. מנתח שלא עורך דיון בנושא ולא מסביר זאת למטופל לפני הניתוח, עשוי להימצא כמי שכשל בהליך קבלת ההסכמה מדעת לפני הטיפול. 

נזק טכני – רשלנות בביצוע הניתוח שהובילה לנשירת שיער וחשיפת הצלקת: פגיעה באספקת הדם לזקיקי השיער או תפירה תחת מתח רב מדי עלולה לגרום לנשירת שיער קבועה סביב הצלקת, מה שחושף אותה והופך אותה לבולטת ביותר ואף רחבה יותר.

כשל בקיבוע הגבות בניתוח – כשהגבות "נופלות" בחזרה

סיבוך נוסף שעשוי להיות תוצאה של רשלנות בניתוח הוא כשלון הניתוח עצמו ונפילת הגבות חזרה למצב הקודם.

הרשלנות בהקשר זה יכולה לנבוע ממספר כשלים, ובין היתר :

היעדר קיבוע מספק: אי שימוש או שימוש לא נכון במקבעים כמו קליפסים, תפרים מיוחדים או מכשירי קיבוע מקובלים כדי להחזיק את התוצאה ולהשאיר את הגבות במקומן החדש.

כשל בטכניקת הניתוח : שימוש בטכניקה שאינה מתאימה למטופל או מבנה פניו.

מתיחת יתר של הרקמות: מתח רב שגורם להפעלת כוח יתר ועשוי להוביל לשחרור הקיבוע.

 

כשל בהסכמה מדעת – "אף אחד לא אמר לי שזה יכול לקרות"

עילת תביעה מרכזית נוספת היא כשל בשלב הייעוץ. הרופא נדרש לא רק להציג את יתרונות הניתוח, אלא גם לפרט את הסיכונים והסיכויים, כולל האפשרות לסיבוכים קשים כגון עצבית מוטורית (שיתוק).

אם הרופא המעיט בסיכונים, הציג את הניתוח כ"פשוט" או "קל" ללא סיבוכים מיוחדים, ולא הסביר על האפשרות הריאלית של אסימטריה קשה, חוסר תחושה קבוע או שיתוק – הדבר עשוי להיחשב כסטייה מהחובה לקבלת הסכמתך המודעת לטיפול וסיבוכיו. מדובר בעילת תביעה שנקרא פגיעה בקבלת ההסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

כשל באבחנה לפני הטיפול – האם הבעיה היא בגבות, בעפעפיים או בשניהם ?

נקודת כשל קריטית שאינה מדוברת מספיק היא הטעות באבחנה הבסיסית של הבעיה האסתטית. מטופלים רבים מגיעים בתלונה על "מראה עייף" או "עודף עור", ומהמנתח מצופה לזהות נכון את הגורמים והבעיות.

קיימים מקרים בהם הבעיה האמיתית היא כלל לא בגבות, אלא בעפעפיים – תופעה הנקראת "צניחת עפעפיים" (Ptosis), שבה שריר העפעף עצמו חלש ואינו מרים את העפעף כראוי. הטיפול בפטוזיס הוא ניתוח עפעפיים ייעודי.

במקרים אחרים, הבעיה כפולה, גם בגבות וגם בעפעפיים, אז יש מקום לשקול ניתוח משולב שכן לעיתים טיפול בבעיה אחת מתוך השתיים עשוי להביא לתוצאה לא טובה ומאכזבת, ובמקרים קשים יותר למראה לא טבעי ואסימטריה.

רשלנות במקרים אלו, עשויה לבוא לידי ביטוי בפספוס של הבעיה הרפואית האמיתית או המדויקת, כשל באבחנה והצעת תוכנית טיפול שאינה תואמת את נתוני המטופל ובעייתו או ביצוע חסר ולא מיטבי של הניתוח.

 

טבלה: סיכון סביר מול חשש לרשלנות בניתוח הרמת גבות

(יובהר שמדובר בדוגמאות כלליות, שאינן מחייבות. כל מקרה לגופו)

סיבוך	סיבוך מוכר וצפוי	מתי עולה חשד כבד לרשלנות?
חולשה בגבה	חולשה זמנית של שרירי המצח.	שיתוק מוחלט (Paralysis) של הגבה – חוסר יכולת להרים אותה. עשוי להעיד על חיתוך או פגיעה ישירה בעצב.
שינוי תחושה	ירידה זמנית בתחושה או גירוד למספר שבועות.	חוסר תחושה קבוע במצח או בקרקפת, או כאב עצבי כרוני.
אסימטריה	אסימטריה קלה, שלעיתים קיימת עוד לפני הניתוח.	אסימטריה בולטת שנוצרה בניתוח, "מבט מופתע" קבוע, או תוצאה לא טבעית ומעוותת.
צלקות	צלקות עדינות המוסתרות היטב בתוך קו השיער.	צלקות רחבות, בולטות, או ממוקמות באזור גלוי לעין.
קו שיער	שינוי קל בקו השיער בהתאם לטכניקה (שהוצג מראש).	הרמה משמעותית של קו השיער שלא הוצגה כסיכון אפשרי לפני הניתוח, או נשירת שיער קבועה סביב הצלקות.
חזרה (Recurrence)	צניחה קלה מאוד לאורך שנים.	צניחה מלאה של הגבות חזרה למקומן תוך חודשים ספורים, אשר עשויה להעיד על כשל בקיבוע.

 

הוכחת התביעה וקבלת פיצוי

כדי להוכיח תביעת רשלנות רפואית ולקבל פיצוי בגין נזקיכם, יש לפעול באופן מסודר ויסודי.

ראשית, יש לאסוף את כל התיעוד הרפואי, בדגש על המסמכים הבאים – תמונות ברורות לפני הניתוח, תיק המרפאה מהמנתח, טופס ההסכמה מדעת, ודוח הניתוח.

השלב הבא הוא פנייה לעורך הדין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית ולקבלת חוות דעת מומחה רפואי בתחום המתאים, לרוב מתחום הכירורגיה הפלסטית. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, חובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה כבר במועד הגשתו. עורך הדין יוכל לרוב לסייע במציאות מומחה מתאים.

חוות הדעת תבחן האם המנתח פעל בהתאם לסטנדרט המקובל, או שמא סטה ממנו וגרם לנזק. ובמילים אחרות, האם הייתה במקרה שלכם רשלנות שגרמה לנזק עליו אתם מתלוננים.

לאחר הגשת התביעה, היה והצלחתם להוכיח שהייתה במקרה שלכם רשלנות שגרמה לנזק בית המשפט יפסוק לכם פיצוי בהתאם לדרכי החישוב המקובלות. פיצוי בתביעות רשלנות רפואית יכלול לרוב גם פיצוי בצורת החזר על ניתוחים מתקנים (אם קיימת אפשרות כזו), הפסדי שכר, וכן פיצוי על הכאב והסבל והנזק הנפשי שנגרם לכם.

 

לסיכום

ניתוח הרמת גבות שהסתיים בשיתוק או בעיוות הוא מצער, ועשויי להשפיע עליכם פיזית נפשית וכלכלית. אין הצדקה להשלים עם נזק קבוע שניתן וצריך היה למנוע.

אם נפגעתם, זכותכם המלאה לבדוק לעומק האם הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות, ולקבל את הפיצוי המגיע לכם.

הנכם מוזמנים למשרדנו לבחינת המקרה, והתכנות התביעה לקבל פיצוי בגין נזקיכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.