רשלנות באבחון סרטן פי הטבעת – מתי אבחנה שגויה מזכה בפיצוי?

גידולי פי הטבעת והחלחולת ממוקמים בקצה התחתון של מערכת העיכול. חרף העובדה כי מדובר בגידול הניתן לזיהוי מוקדם באופן פחות מורכב בדרך כלל בהשוואה לגידולים פנימיים עמוקים, עדיין קיימים מקרים של פספוס הגידול ואיחור באבחנה.

הפספוס נובע לעיתים תכופות מהימנעות של הצוות הרפואי מביצוע בדיקה גופנית והישענות על הנחות מוקדמות שגויות. הפער הקליני בין תלונות המטופל לבין מועד האבחון הסופי גורר נזקים תפקודיים קשים, ועשוי להקים עילה לבחינת תביעה נזיקית.

 

הימצאות טחורים וקביעת אבחנה מבדלת שגויה במרפאה

אחת מעילות התביעה המוכרות בתחום נוגעת לאבחון שגוי המתרחש במרפאת הקהילה. מטופלים מגיעים אל הרופא עם תלונות מתמשכות על דימום רקטלי, כאב מקומי עז, תחושת חוסר התרוקנות לאחר יציאה, או הופעת גוש נמוש.

צוותים רפואיים עשויים למהר ולקבוע אבחנה של טחורים או פיסורה, בשל שכיחותן הגבוהה של תופעות אלו באוכלוסייה. כתוצאה מכך המטופל עשוי להישלח לביתו עם מרשמים למשחות ומרככי צואה, וממשיך בטיפול זה לאורך חודשים ארוכים ללא כל הטבה.

התעלמות מדימום רקטלי מתמשך אצל מבוגרים בפרט כאשר נלווים לכך סימנים מחשידים נוספים, מבלי לבצע בירור אובייקטיבי לשלילת גידול, מהווה סטייה חמורה מסטנדרט הזהירות. כשלים מסוג זה נידונים לא פעם במסגרת רשלנות רפואית של רופא המשפחה ודורשים בחינה של רצף הביקורים בגיליון.

השפעתה המסוכנת של הטיית הגיל

כשל אבחנתי זה מועצם במיוחד כאשר מדובר במטופלים צעירים בשנות השלושים והארבעים לחייהם.

רופא אשר פוטר תלונות על דימום רקטלי מתמשך אצל מטופל צעיר מתוך הנחה סטטיסטית שגויה כי הוא צעיר מדי לסרטן, עשוי ליפול למלכודת של הטיית גיל.

התעלמות זו מונעת בירור אובייקטיבי מותאם לנסיבות של המטופל ומהווה חריגה ברורה מסטנדרט הרפואה העדכני.

 

מחדל בביצוע בדיקה גופנית רקטלית בקליניקה

חלק ניכר מגידולי פי הטבעת והרקטום התחתון נגישים לחלוטין וניתנים לאיתור ולמישוש באמצעות בדיקה רקטלית ידנית פשוטה. מדובר בבדיקה קלינית בסיסית וזמינה אשר אינה דורשת מכשור מיוחד וניתנת לביצוע מיידי בכל מרפאה.

רופאים עשויים לעיתים להימנע מלבצע אותה בשל חוסר נעימות, עומס בתורנות או ביטחון שגוי באבחנת הטחורים. אי-ביצוע בדיקה ידנית חרף תלונות על דימום או כאב עשוי להיחשב למחדל בטיפול הרפואי.

הנחיות והנהלים המקובלים אשר עוסקים בבירור סוגית דימום תחתון מפרטות את הצורך בביצוע בדיקה זו.

המגבלה האנטומית והפניה לבירור אנדוסקופי

חשוב לסייג ולציין כי בדיקה ידנית מוגבלת אנטומית לרוב לאיתור ממצאים הממוקמים בטווח של כ- 7-10 סנטימטרים מפי הטבעת.

לכן, גם במידה והרופא ביצע את הבדיקה ומצא אותה תקינה, אך המטופל ממשיך לדווח על דימום או תסמינים מחשידים, מצופה מהרופא להפנותו לבדיקת סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה.

הסתפקות בבדיקה ידנית תקינה חרף תסמינים מתמשכים, מבלי להשלים בירור לשלילת גידול ברקטום מהווה הערכה חסרה שעשויה להימצא ככזו העומדת בניגוד לפרקטיקה הרפואית.

 

כשלים בבירור רפואי על ידי רופאים יועצים

בחינת רצף הטיפול אינה נעצרת אצל רופא המשפחה. מטופלים מופנים לעיתים לבירור מקיף יותר אל מומחים בגסטרואנטרולוגיה או כירורגיה. גם בשלב מתקדם זה עשויים להתרחש כשלים המעכבים את הגילוי.

תרחיש מוכר למחדלים מסוג זה כולל ביצוע בדיקה חלקית בלבד. לדוגמה, כאשר רופא מבצע בדיקה המכונה אנוסקופיה ומזהה טחורים למשל, מניח שזהו מקור הדימום ובכך הוא נמנע מלהפנות את המטופל לבדיקת מעי מלאה. במקרים בהם ישנם סימנים מחשידים כמו דימום מתמשך, גיל המטופל וכדומה שמצדיקים המשך בירור אך הוא לא מתבצע – הדבר עשוי להביא לפספוס קיומו של הממצא הסרטני.

תרחיש רשלנות חמור לא פחות הוא ביצוע ניתוח מקומי לקשירת טחורים במרפאה, תוך התעלמות מוחלטת מגידול סמוך הגורם לדימום העיקרי.

מצבים אלו יכולים להוות בסיס לבחינת רשלנות רפואית בשל איחור באבחון ומדגימים כיצד בירור חלקי פוגע מהותית בסיכויי ההחלמה של המטופל.

 

משמעות העיכוב באבחון – משימור סוגרים ועד לסטומה קבועה

בניית הקשר הסיבתי בתיקי רשלנות נשענת על ההבדל הדרמטי שבין גילוי מוקדם לגילוי מאוחר. אבחון גידול בשלביו הראשוניים מאפשר לצוות הרפואי לבצע טיפול מקומי ומשמר-סוגר.

טיפול זה יכול להרחיק את הגידול אך להותיר את שרירי פי הטבעת בשלמותם, דבר המאפשר למטופל לשמר שגרת חיים עצמאית ולשלוט על יציאותיו.

איחור באבחון עשוי להוביל לגדילת הגידול ולחדירתו אל תוך רקמות השריר הטבעתי. במצב זה עשויה להידרש התערבות כירורגית קיצונית של ניתוח כריתה נרחב המבוצע לרוב על ידי מומחים בכירורגיה כללית או קולורקטלית.

הליך זה עשוי לכלול כריתה מלאה של החלחולת ושל שרירי הסוגרים, ויכול להוביל לאובדן מוחלט של יכולת השליטה ביציאות תוך חיבור קבוע לשקית סטומה חיצונית.

בנוסף, גידול מתקדם עשוי לחייב סדרת הקרנות וכריתה נרחבת באגן, תהליכים אשר פוגעים לא פעם בעצבים המקומיים ועשויים לגרום לפגיעה קשה בתפקוד המיני ובמערכת השתן. מקרים קשים אלו מתבררים תחת תביעות בתחום רשלנות רפואית אונקולוגיה ודורשים הבנה אנטומית עמוקה של הנזק.

 

בניית התשתית המשפטית והערכת רכיבי הפיצוי

שלבי הוכחת הקשר הסיבתי דורשים איסוף קפדני של התיעוד הרפואי מהמרפאה במטרה להוכיח את רצף התלונות החוזרות של המטופל, אל מול האדישות של המערכת.

התיק מופנה לשם קבלת חוות דעת מומחים רפואיים אשר תפקידם להסביר כיצד הגידול היה יכול להיות מטופל בהליך מצומצם משמר-סוגר אילו אובחן במועד מוקדם יותר.

סכומי הפיצוי הנפסקים בתיקים אלו נגזרים באופן ישיר מהנכות הייחודית של פגיעה באגן ובמנגנון הסוגרים.

עריכת תחשיב של פיצויים בתביעות רשלנות רפואית כוללת בין היתר הוצאות בגין טיפולים רפואיים, מימון של ציוד רפואי ייעודי, עזרת צד שלישי, ואובדן כושר עבודה עקב המגבלות.

בתי המשפט מעניקים פיצוי מוגבר בגין פגיעה בדימוי הגוף, פגיעה בתפקוד האינטימי וכאב וסבל, הנובעים מהפגיעה העמוקה באוטונומיה הגופנית ובתפקוד הסוגרים.

סיכום – רשלנות רפואית ומיצוי זכויות 

אבחון מאוחר של גידול בפי הטבעת או ברקטום משנה את מציאות חייו של המטופל לבלי הכר.

בחינה משפטית מדוקדקת של התיק מאפשרת לקבוע האם אובדן הסוגרים היה תוצאה בלתי נמנעת של המחלה, או שמא פרי של הערכה רפואית שטחית. איסוף מדויק של הראיות וקבלת הערכות מוצקות הם שלבים הכרחיים.

עם פנייתכם למשרדנו אנו נפעל לאיסוף התיעוד הרפואי הרלוונטי, להתייעצות עם מומחים רפואיים בתחומים המתאים ונערך את היתכנות תביעתכם לקבלת פיצוי.

הנכם מוזמנים למשרדנו לבחינת המקרה והיתכנות התביעה.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.