רשלנות רפואית באבחון וטיפול באפילפסיה

ניהול מחלת האפילפסיה מחייב איזון נכון בין מניעת התקפים לבין מזעור תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי.

סטייה מהפרוטוקולים המקובלים, החל משלב האבחנה המבדלת ועד למעקב התרופתי השוטף, עלולה להוביל לנזקים נוירולוגיים קבועים או לפגיעות גופניות חמורות.

כאשר התנהלות הצוות הרפואי חורגת מסטנדרט הזהירות הסביר ומובילה לנזק שיכול היה להימנע, עומדת למטופל הזכות לבחון את האפשרות להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית.

 

אבחנה מבדלת בין עילפון להתקף אפילפטי

כשל אפשרי בתחום הנוירולוגיה הוא אבחנה שגויה בין אירוע של עילפון, לבין התקף אפילפטי. אבחנה שגויה מובילה עשויה להביא למתן תרופות מיותרות עם תופעות לוואי קשות למטופל בריא, או להותרת חולה אפילפסיה ללא הגנה מפני התקפים מסוכנים.

הפרוטוקולים המקובלים בתחום מדברים ביצוע אנמנזה הכוללת עדות ראייה לאירוע. כמו כן, ביצוע בדיקות נלוות כגון EEG (רישום גלי מוח) שמטרתה לזהות פעילות חשמלית, בדיקות הדמיה כגון סי.טי או MRI ובדיקות דם שיכולות להשלים את התמונה ולסייע באבחון המחלה.

אי ביצוע בדיקות מתאימות בנסיבות המצדיקות זאת, באופן שעשוי להביא להחמצת האבחון או אבחון מאוחר בשלב שבו כבר נגרמו נזקים למטופל, עשוי להוות מקרה של רשלנות רפואית שניתן לקבל פיצוי בגינה.

 

חשיבות סיווג ההתקף האפילפטי

קיימת חשיבות לאבחנה בין אפילפסיה כללית (Generalized) לאפילפסיה מוקדית (Focal) או אף אפילפסיה משולבת. טעות בסיווג זה היא בעלת משמעות טיפולית קריטית.

תרופות מסוימות היעילות לסוג אחד עלולות להחמיר את ההתקפים בסוג השני. רופא המסתפק באבחנה כללית ללא ניסיון לאפיין את הסינדרום באמצעות הדמיה מתאימה או EEG, עשוי לשגות באבחנה או בטיפול ולגרום לנזקים קשים למטופל.

סיכונים בטיפול התרופתי ותסמונת סטיבנס-ג'ונסון

הטיפול באפילפסיה מתבסס על תרופות במינונים שונים ומעקב צמוד. סיבוך משמעותי בהקשר זה הוא התפתחות תסמונת נדירה על שם סטיבנס-ג'ונסון (SJS), תגובה אלרגית עורית שנחשבת למצב חירום רפואי. היא מופיעה בדרך כלל בשבועות הראשונים לטיפול התרופתי, בעיקר בתגובה לתרופות ממשפחת חוסמי תעלות נתרן.

יש לתסמונת תסמינים דמויי שפעת, ותסמינים עוריים (פריחה וקילוף עור).

כאשר מתחילים לטיפול טיפול תרופתי מצופה מהרופא להנחות את המטופל להעלות את המינון באיטיות ולהפסיק את הטיפול מיידית עם הופעת פריחה או תסמינים רלוונטיים. אי-מתן הנחיות אזהרה אלו, או העלאת מינון מהירה בניגוד להוראות היצרן, עשויים לבסס עילת רשלנות במידה והמטופל מפתח את התסמונת.

כאשר התסמונת מאובחנת, לרוב יש להורות על הפסקת התרופה ולתת טיפול תומך ולעתים גם טיפול תרופתי לדיכוי התגובה. רשלנות יכולה להיות גם בשלב הטיפול. שגיאה בפרוטוקול הטיפול או סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל עשויה להוביל לנזקים.

ככלל, כאשר ניתן טיפול תרופתי לאפליפסיה, יש לעשות זאת תוך התאמה למטופל ולנתוניו, לעקוב אחר תסמינים חשודים ולפעול בהתאם לפרוטוקול הטיפול הנכון.

סטייה של הצוות הרפואי ממה שמוגדרת כהתנהלות רפואית סבירה עשויה להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בנוירולוגיה בשל הנזק שנגרם עקב סטייה או התרשלות זו.

 

אינטראקציות בין-תרופתיות וניטור (TDM)

ניהול הטיפול באפליפסיה דורש בדיקה של אינטראקציות עם תרופות אחרות שהמטופל נוטל.

דוגמאות לסיבוכים של אינטראקציות בין תרופתיות : ירידה ביעילות גלולות למניעת היריון או תרופות לדילול דם. העלאת הסיכון לתסמונת סטיבנס ג'ונסון, פגיעה ביעלות התרופה האפלפטית והתפרצות התקפים.

כמובן שגם כאן, שגיאה במתן תרופה בשל התעלמות מהשפעתה על תרופות אחרות שמטופל נוטל, כאשר המידע ידוע ונגיש לצוות הרפואי, עשויה גם היא להוות רשלנות רפואית שניתן לתבוע בגינה.

התנהלות במצבי סטטוס אפילפטיקוס

מצב חירום רפואי המכונה סטטוס אפילפטיקוס (Status Epilepticus) מוגדר כהתקף ממושך (מעל 5 דקות) או רצף התקפים ללא חזרה להכרה. זהו מצב חירום אשר עשוי להוביל לנזק מוחי בלתי הפיך.

באופן כללי (שכן כל מקרה צריך להיבחן לגופו ולנסיבותיו) הפרוטוקול הרפואי מורה על מתן בנזודיאזפינים לדוגמה, במטרה להרגיע את הפעילות החשמלית באופן מייד. במקרים בהם ההתקף לא פסק ניתנים תרופות חזקות יותר דרך הווריד. ומקרים בהם מדובר ב"סטטוס עמיד" המטופל עובר לטיפול נמרץ, מונשם ומורדם כדי לכבות את הפעילות המוחית ולאפשר איפוס. 

בתביעות רשלנות רפואית שנוגעות למקרי של סטטוס אפילפטיקוס והטיפול בו, אלו נבדק לוח הזמנים המדויק מרגע המפגש עם הצוות הרפואי ועד להפסקת הפעילות החשמלית במוח. כמו כן נבדקים – הטיפול שנבחר למטופל, סטנדרט הטיפול בנתונים הספציפיים של המקרה והאם צריך וניתן היה למנוע את הנזק.

פרוטוקול טיפול במקרים של אפילפסיה עמידה

מטופל שאינו מגיב לשתי תרופות מתאימות מוגדר כסובל מאפילפסיה עמידה.

במצב זה יש לפעול בהתאם לפרוטוקולי טיפול תואמי מצב. יש להעריך מחדש ולאבחן האם מדובר באפילפסיה, סיווג התסמונת (מוקדית או כללית) ביצוע בדיקות הדמיה וניטור.

בהתאם לממצאים יש לשקול אפשרויות טיפול שונות כגון טיפול תרופתי מתקדם או אף הערכה כירורגית (כריתה ניתוחית, ניתוק, לייזר) או חלופות נוספות.

צוות רפואי שאינו פועל בהתאם לפרוטוקולים המקובלים במצבים אלו, עשוי להוביל לנזקים גופניים, קוגניטיביים ונפשיים למטופל. 

במקרים בהם בתי המשפט מוצאים שלו היה ניתן טיפול נכון היה ניתן למנוע את הנזק, הוא יפסוק פיצוי בהתאם לנזקים שנגרמו.

טבלה המחשה – פערים בין רפואה תקינה לרשלנות

הטבלה להלן ממחישה את ההבדלים בין הטיפול המצופה לבין כשלים אפשריים. הנתונים הינם כללים ולהמחשה בלבד וכל מקרה צריך להיבחן לגופו.

המצב הקליני	הטיפול הרפואי תקין	כשל העשוי להצביע על רשלנות
אירוע איבוד הכרה	ביצוע EEG ובירור קרדיאלי לשלילת סיבות לבביות.	מתן טיפול תרופתי קבוע על סמך אירוע בודד ללא עדות ב-EEG והתאמת טיפול או אי מתן טיפול ללא בירור מעמיק.
הופעת פריחה בטיפול	הנחיה להפסקה של התרופה והעמקת הבירור הרפואי.	מתן הנחיה למריחת משחה או התעלמות מהתסמינים.
סטטוס אפילפטיקוס	טיפול בפרוטוקול תואם מצב בתוך מסגרת הזמנים המקובלת בהתאם לסטנדרט הטיפול במקרים אלו.	היעדר תגובה מותאמת, התייחסות רפואית מאוחרת, התעלמות מפרוטוקול טיפול שמביא להידרדרות ונזק.
הופעת תסמיני אפילפסיה עמידה והיעדר תגובה לשתי תרופות	הפניה לאפילפטולוג ומרכז אפליפסיה שלישוני, ביצוע EEG ו- MRI וניטור. בירור מחדש של המצב והערכה של אופציה כירורגית.	המשך ניסיונות תרופתיים, התעלמות מתלונות המטופל על פגיעה קוגניטיבית, היעדר מעקב מסודר.

 

הערכת סיכויי התביעה

ניהול הליך משפטי בתחום האפילפסיה מחייב ניתוח דקדקני של התיק הרפואי, תרשימי ה-EEG וההחלטות התרופתיות שהתקבלו.

יש לבחון האם ההחלטות עמדו במבחן הסבירות והאם מנעו מהמטופל את הטיפול המיטבי.

משרדנו ערוך לבצע בחינה מקצועית של נסיבות המקרה בסיוע מומחים רפואיים.

הנכם מוזמנים לבחינת המקרה שלכם או קרוביכם, והתכנות התביעה לקבלת פיצוי בגין נזקיכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.