רשלנות רפואית בניהול פריצות דיסק צוואריות

פריצת דיסק צווארי היא מצב שכיח, אשר ברוב המקרים מגיב לטיפול שמרני. עם זאת, כאשר הדיסק הפרוץ מפעיל לחץ משמעותי על חוט השדרה (מיאלופתיה) או על העצבים (רדיקולופתיה), נדרשת אבחנה מדויקת ומהירה.

התעלמות מסימנים נוירולוגיים מחשידים, פענוח שגוי של בדיקות הדמיה או ביצוע כירורגי החורג מהפרקטיקה המקובלת, עלולים להוביל לנכות קשה.

במקרים בהם נגרם למטופל נזק עצבי בלתי הפיך עקב חריגה מהפרוטוקול הרפואי, עומדת לו הזכות לבחון הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

 

האתגר האבחוני – כאב שרירי מול לחץ עצבי

אחד הקשיים המרכזיים באבחון וטיפול בפריצות דיסק צוואריות הוא האבחנה המבדלת. כאבי צוואר הם תלונה נפוצה, ורופאים רבים נוטים לייחס אותם לשינויים ניווניים תלויי גיל.

הרשלנות מתגבשת כאשר הרופא מתעלם מסימנים קליניים ("דגלים אדומים") המעידים על מעורבות עצבית. תסמינים כגון נימול בכפות הידיים, חולשה מוטורית, הפרעה במוטוריקה העדינה או שינויים בהליכה, מחייבים בירור מעמיק.

התייחסות לתלונות אלו כאל כאב אורתופדי גרידא ללא הפניה להדמיה, מהווה כשל באבחון. סוגיות אלו נדונות בהרחבה במסגרת תביעות העוסקות בתחום רשלנות רפואית באורתופדיה, במידה והעיכוב הוביל להחמרת הנזק.

 

מיאלופתיה צווארית

אחד הסיכונים המשמעותיים בפריצות דיסק צוואריות הוא התפתחות של מיאלופתיה – לחץ ישיר על חוט השדרה. לחץ על חוט השדרה עלול לגרום לנזק למערכת העצבים ולגרום אף לשיתוק חלקי או מלא.

אבחון מוקדם של מיאלופתיה הוא קריטי, שכן ניתוח בשלב מאוחר עשוי לעצור את ההידרדרות אך לא בהכרח ישיב את התפקוד שאבד. 

בהינתן סימנים מחשידים, מהרופא הסביר מצופה לבצע בדיקה נוירולוגית הכוללת בדיקת החזרים (רפלקסים), והפניה לבדיקות הדמיה כגון –  CT , MRI, ו- EMG.

גבולות הטיפול השמרני – מתי "המתנה" הופכת לרשלנות?

קו הגנה שכיח גורס כי ההחלטה לעכב את הניתוח נבעה מהרצון למצות אפיקי טיפול שמרניים (כגון פיזיותרפיה או מרפאת כאב). בעוד שגישה זו נכונה למקרים מסויימים, היא עשויה להיחשב לרשלנית כאשר קיימת עדות ללחץ על חוט השדרה או "דגלים אדומים" אחרים שמעידים על מצב מתקדם וחמור.

התעקשות על "זמן פציעות" וטיפולים לא פולשניים במצב זה, תוך התעלמות מההידרדרות המוטורית של המטופל, עשויה להוות חריגה ממתחם שיקול הדעת הסביר.

 

בדיקות הדמיה ופענוח

מעבר לבדיקה הקלינית, דרכי האבחון המרכזיות הן בדיקות ההדמיה, ובהן – MRI שנחשבת בדיקה מדויקת יותר, CT להדגמת מבנה העצם, ו- EMG לבחינת ההולכה העצבית.

רשלנות רפואית בהקשר של זה אבחון פריצת דיסק צווארית ומידת חומרתה, יכולה להתרחש לדוגמה במקרים הבאים :

אי מתן הפניה לבדיקות הדמיה –  ניסיון של המערכת לחסוך בבדיקות הדמיה למטופל המציג חסר נוירולוגי, בניגוד להתוויות הרפואיות.

פענוח שגוי של בדיקות ההדמיה – הרדיולוג או האורתופד המטפל מפספסים את הממצא בבדיקה, או לא מעריכים נכון את חומרת הלחץ למרות שהדבר נראה בבירור בהדמיה. 

 

הכשל הניתוחי – רשלנות בניתוח לטיפול בפריצת דיסק צווארית

מעבר לבחירה בגישה הניתוחית, הרשלנות נבחנת לעיתים קרובות באיכות הביצוע הטכני. 

רשלנות בניתוח יכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, במקרים בהם נגרמת פגיעה בחוט השדרה או בשורשי העצבים במהלך הניתוח, ונמצא כי הדבר נגרם בשל ביצוע לקוי, חוסר מיומנות או גישה ניתוחית שגויה.

 

היעדר הסכמה מדעת 

כמו בכל הליך כירורגי, גם בהליך של ניתוח לטיפול בפריצת דיסק צווארית יש לקבל הסכמה מדעת של המטופל בטרם הכניסה לניתוח. בפרט כאשר הוא כרוך בסיבוכים לסיבוכים אפשריים חלקם חמורים.

אי מתן הסבר מלא למטופל בדבר הסיכויים והסיכונים לפני הניתוח, הסברים על חלופות טיפול וכדומה, עשויה להוות רשלנות רפואית וסטייה מסטנדרט הטיפול הסביר.

טבלה מסכמת – התנהלות סבירה מול רשלנות

הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים בין מהלך רפואי תקין לבין התנהלות העשויה להצביע על רשלנות בטיפול בפריצת דיסק צווארית. מובהר כי מדובר בדוגמאות כלליות בלבד וכל מקרה נבחן לגופו.

הסיטואציה הקלינית	התנהלות רפואית מצופה	חשד לרשלנות רפואית
חולשה בידיים והפרעת הליכה	בדיקה קלינית והפניה לבדיקות הדמיה.	מתן משככי כאבים ושליחה לטיפול פיזיותרפי ללא בירור הדמייתי.
ממצא ב- MRI של לחץ על החוט	שקילת התערבות ניתוחית למניעת החמרת הנזק.	החלטה על מעקב בלבד כאשר קיימים סימנים קליניים להידרדרות נוירולוגית.
מהלך הניתוח	מתן הסברים למטופל לפני הניתוח, בחירת שיטת ניתוח נכונה וביצוע הניתוח בהתאם לפרוטוקולים המקובלים.	פגיעה בחוט השדרה או בעצבים בשל חוסר מיומנות, סטייה מהפרקטיקה המקובלת וכדומה.
תלונות לאחר ניתוח	התייחסות לכל תלונה חריגה, תיעוד התלונות ובדיקות נדרשות בהתאם לטיב התלונות.	התעלמות מתסמינים מחשידים או "דגלים אדומים", והיעדר מעקב הולם.

 

חלון ההזדמנויות הטיפולי

סוגיה משפטית נוספת בתביעות אלו היא עיתוי הטיפול. במצבים של לחץ אקוטי על חוט השדרה, קיים חלון זמן שבו שחרור הלחץ יכול להשיב את הגפה לתפקוד.

עיכוב באבחון או דחיית הניתוח מסיבות לא ענייניות, כאשר המטופל כבר סובל מחסר נוירולוגי מתקדם, עלול לגרום לנזק להפוך לקבוע.

במצבים אלו, חוות דעת רפואית שתצורף לכתב התביעה, תבקש להוכיח שניתוח מוקדם יותר היה משפר את הפרוגנוזה ומונע את הנכות הקבועה.

דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה"

טענת הגנה מוכרת נוספת בתביעות איחור באבחון היא היעדר קשר סיבתי. הנתבעים עשויים לטעון שהנזק לחוט השדרה היה חמור מלכתחילה, וכי גם התערבות מוקדמת לא הייתה משנה את התוצאה הסופית.

המענה המשפטי לטענה זו מתבסס לעיתים על דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה". על פי פסיקת בתי המשפט בישראל, אם ניתן להוכיח כי ניתוח בזמן היה מעניק למטופל סיכוי של 30% או 50% להשתקם לדוגמה, והעיכוב הרשלני הפחית סיכוי זה לאפס, הרי שהמטופל זכאי לפיצוי כספי בגין אותו "סיכוי שאבד" או פיצוי יחסי.

חישוב זה הוא עשוי להיות חשוב בתיקים בתחום זה של פריצות הדיסק הצוואריות, ובפרט המקרים בהם נגרם נזק חמור, שכן התוצאה אינה תמיד בינארית (בריא או משותק), אלא עשויה לנוע על רצף תפקודי.

 

נזק עצבי ושיקום

ההשלכות של ניהול כושל בפריצות דיסק צוואריות הן משמעותיות. מטופל עשוי להישאר עם תסמונת כאב כרוני, חולשה בגפיים העליונות המגבילה את יכולת העבודה, ואף נכות המחייבת עזרה.

נזק עצבי ממושך עשוי שלא להשתקם גם לאחר הסרת הלחץ. בתביעות נזיקין, הפיצוי מחושב בהתאם לפגיעה התפקודית והכלכלית. פירוט על ראשי הנזק השונים ניתן למצוא במדריך העוסק בנושא פיצויים בתביעות רשלנות רפואית, והוא כולל התייחסות לאובדן כושר עבודה והוצאות רפואיות.

בדיקת ההיתכנות המשפטית לתביעת רשלנות רפואית

לא כל ניתוח שנכשל מעיד על רשלנות. עמוד השדרה הצווארי הוא אזור מורכב, וסיבוכים עשויים להתרחש גם בידיים מיומנות. עם זאת, התעלמות מסימני אזהרה, איחור בלתי סביר באבחון או ביצוע טכני לקוי הם עניינים המחייבים בדיקה.

ניתוח התיק הרפואי ובדיקת צילומי ההדמיה על ידי מומחים, מאפשרים לקבוע האם הסטנדרט הרפואי במקרה שלכם הופר.

הנכם מוזמנים למשרדנו לצורך בחינה מדוקדקת של נסיבות המקרה והערכת האפשרויות המשפטיות.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.