רשלנות באבחון מלנומה – כשהרופא חושב שזו רק שומה

מלנומה הוא סוג אגרסיבי של סרטן עור אשר נחשב מסוכן יותר בשל נטיותיו לשלוח גרורות לאיברים פנימיים אם לא מאובחן בשלב מוקדם. 

אבחון מוקדם של מלנומה הוא גורם מהותי ביותר להישרדות המטופל ועשוי למנוע טיפולים אגרסיביים מיותרים.

כאשר רופא עור מתייחס לנגע חשוד כעניין אסתטי בלבד מבלי לבצע בדיקת נדרשת, כדוגמת דרמוסקופיה או ביופסיה במצבים בהם הדבר נדרש בהתאם לפרוטוקול הטיפול המקובל, והנגע מתגלה מאוחר יותר כממאיר, ייתכן כי שקיימת למטופל עילה לתביעת רשלנות רפואית.

 

סטנדרט הבדיקה הרפואית

כאשר עולה חשד ביחס לממצא בעור, רופא המבצע בדיקת סקר שומות ללא שימוש במכשיר דרמוסקופ (מכשיר אופטי) עלול להיחשב כמי שחרג מסטנדרט הזהירות הסביר.

הסתפקות במבט שטחי והרגעת המטופל ללא שימוש בכלי עזר אבחוניים, בעיקר אצל מטופלים בקבוצת סיכון, עשויה להיחשב ככשל בהליך האבחון והטיפול.

ניתוח של תיקי רשלנות רפואית בדרמטולוגיה רפואת עור מלמד כי בתי המשפט בוחנים האם הרופא נצמד לפרוטוקולי טיפול מקובלים, לדוגמת כללי ה-ABCDE (אסימטריה, גבולות, צבע, קוטר והתפתחות). התעלמות מדיווח של מטופל על שינוי באחד המדדים הללו, או על תחושת גרד ודימום, עשויה להוות חריגה מחובת הזהירות המצופה מהרופא הסביר.

יתרה מכך, כאשר עולה חשד באשר לסוג הממצא ובהינתן הצדקה רפואית, על הרופא להפנות את המטופל לביצוע "ביופסיה" (ואף "ביופסיית כריתה" שבה מסירים את כל הנגע החשוד).

כאשר רופא אינו מבצע את הפעולות הנדרשות בנסיבות המצדיקות זאת ביחס לנגע ותלונות המטופל, הדבר עשוי להוביל לגילוי מאוחר של המחלה ולנזקים משמעותיים הנובעים מכך. 

מקרים אלו בהחלט עשויים להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצוי.

 

החריג המסוכן – כשהסרטן מתחפש לפצע תמים

חשוב לדעת כי לא כל המלנומות מתנהגות לפי הספר. לדוגמה, ישנה סוג של מלנומה הנקראת "מלנומה אמלנוטית" (Amelanotic Melanoma), אשר חסרה את הפיגמנט הכהה האופייני. נגעים אלו נראים לעיתים כפצעון ורוד, עקיצה שלא עוברת, או צלקת אדמדמה.

מקרים אלו גם קשים יותר לבחינה מהפן המשפטי, שכן לא כל החמצה של ממצא או נגע, בפרט אם הם קשים לאבחון באופן אובייקטיבי מהווה רשלנות רפואית. יש ללמוד את נסיבות המקרה, ולבחון כל מקרה לגופו.

 

המשמעות המשפטית של "אובדן סיכויי החלמה"

בתיקי מלנומה, הזמן הוא פקטור מהותי. ההבדל בין גילוי מלנומה בשלב 1 (שטחי) לבין גילוי בשלב 3 או 4 (גרורתי) הוא משמעותי.

בתביעה משפטית, במקרים של גילוי מאוחר עקב רשלנות רפואית, מציגים לבית המשפט מה היו סיכויי ההחלמה לו המחלה הייתה מתגלה בזמן ובשלב מוקדם שלה, לעומת המשמעות לאחר הגילוי המאוחר ובשלב מתקדם. 

הוכחת הנזק בתביעות אלו מתבססת לרוב על דיון סביב נושא רשלנות רפואית בשל איחור באבחון, ובמסגרתה נדרש עורך הדין להוכיח כי אילו הרופא היה מאבחן את המחלה במועד, הטיפול היה פשוט יותר והנזקים היו מצומצמים יותר.

 

התנהלות סבירה מול התנהלות רשלנית בבדיקת שומות

כדי להבין האם המקרה שלכם נופל תחת ההגדרה של רשלנות, הטבלה הבאה מציגה השוואה בין הפרקטיקה המקובלת לבין כשלים נפוצים.

מובהר שמדובר בדוגמאות כלליות בלבד לצורך המחשת הנושא. כל מקרה צריך להתברר לגופו ובהתאם לנסיבותיו.

תרחיש קליני	התנהלות רפואית תקינה (Standard of Care)	התנהלות המעלה חשד לרשלנות
מטופל מתלונן על גרד בשומה	בדיקה בדרמוסקופ, תיעוד מדויק של התלונה ושקילת ביופסיה.	הרגעה מילולית ("זה שום דבר") ללא בדיקה מעמיקה או ללא תיעוד התלונה בתיק.
שומה חדשה מעל גיל 40	התייחסות בחשדנות, מעקב צמוד או הסרה.	היעדר התייחסות מיוחדת, ללא ביצוע בירור כלשהו.
נגע שאינו מחלים (פצע)	ביצוע תשאול קליני בנושא, בדיקה דרמטוסקופית, וביופסיה בהתאם לנסיבות המקרה.	רישום חוזר של משחות סטרואידליות או אנטיביוטיות במשך חודשים ללא העמקת הבירור.

 

נזק ראייתי – "לא כתוב – לא נבדק"

אחת הבעיות הנפוצות בתיקי מלנומה היא היעדר רישום. רופא עור הרואה עשרות מטופלים ביום, לעיתים מסמן "בדיקה תקינה" באופן אוטומטי.

כאשר המטופל טוען "הראיתי לו את השומה הזו בדיוק לפני שנה", והרופא טוען "לא ראיתי שום דבר חריג", התיק הרפואי עשוי להכריע.

אם הרופא לא ציין את גודל השומה, מיקומה המדויק או מאפייניה בביקור הקודם, נוצר "נזק ראייתי".

משמעות הדבר היא שבית המשפט עשוי להעביר את נטל ההוכחה אל הרופא, ולחייב אותו להוכיח שלא התרשל.

חשוב להסביר, לא ניתן לרשום כל דבר ואכן בתי המשפט אינם מתייחסים לכל פרט שחסר ברישום בתור ניהול לא תקין של הרשומה הרפואית המעביר את נטל ההוכחה במשפט. עם זאת, ישנם מקרים, בעיות, או נסיבות שיש לתאר ואף באופן מפורט, והיעדר תיעוד כזה עשוי לעמוד לחובתו של הרופא שלא ניהל רשומה כנדרש.

 

הפיצוי – הכרה בכאב והסבל ובקיצור תוחלת החיים

חישוב הפיצויים בתביעות אלו מורכב וכולל ראשי נזק מעבר להפסדי השתכרות והוצאות רפואיות. קיים פיצוי משמעותי גם בראשי הנזק – "כאב וסבל" וב"קיצור תוחלת חיים".

הידיעה של המטופל כי חייו קוצרו עקב טעות אנוש, והסבל הכרוך בטיפולים הקשים שנכפו עליו, מתורגמים לפיצוי כספי שעשוי להיות גבוה ומשמעותי. במקרים מצערים של פטירה, העיזבון תובע את הפיצוי עבור נזקי המטופל ובגין השנים האבודות.

 

סיכום – תביעות רשלנות רפואית בנושא מלנומה

הגילוי כי המחלה הקשה ממנה סובל המטופל הייתה יכולה להימנע או להיעצר בשלב מוקדם יותר הוא קשה מנשוא. המערכת המשפטית אינה יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, אך היא מנסה מספקת כלים לאיזון הפגיעה הכלכלית ולמתן הכרה בסבל.

בחינה דקדקנית של התיק הרפואי, השוואת מועדי הביקורים למועד הגילוי הסופי והתייעצות עם גורמים רפואיים בכירים, הם הדרך להוציא את הצדק לאור ולקבל פיצוי בגין הנזק והסבל שנגרמו לכם.

הנכם מוזמנים למשרדנו להתייעצות ובחינת התכנות התביעה לקבל פיצוי.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.