רשלנות רפואית באבחון גידולי עור (BCC ו-SCC)

תביעות הרשלנות בתחום רפואת העור אינן עוסקות רק במלנומה, אלא גם בגידולי עור הנחשבים לנפוצים ולשכיחים יותר, כגון סרטן תאי הבסיס (BCC) וסרטן תאי הקשקש (SCC).

אף על פי שגידולים אלו מתפתחים לרוב באופן איטי ואינם נוטים לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים, הם בעלי פוטנציאל הרסני לרקמות המקומיות. כמו כן, חשוב לדעת שיש הבדל בין השניים. בעוד BCC שהוא השכיח יותר אינו נוטה לשלוח גרורות, ה- SCC עשוי להיות אגרסיבי יותר ובעל יכולת גבוה יותר לשלוח גרורות לאיברים נוספים.

כאשר מתרחש עיכוב באבחונם או ניתן טיפול שגוי כתוצאה מסטייה מסטנדרט הזהירות המצופה מהרופא, הגידול עשוי להעמיק ולהתפשט ולחייב התערבות כירורגית נרחבת או פעולות רפואיות נוספות.

במקרים שבהם מוכח כי הנזק היה נמנע לו הצוות הרפואי היה פועל בסבירות, עשויה לקום למטופל הזכות להגשת תביעת רשלנות לקבלת פיצויים.

 

המאפיינים הייחודיים של גידולי עור מסוג תאי בסיס ותאי קשקש

גידולי BCC ו-SCC מופיעים בדרך כלל באזורי גוף החשופים לשמש לאורך שנים, כגון הפנים, האף, השפתיים, האוזניים והקרקפת.

בניגוד למלנומה שלרוב מופיעה כנקודת חן כהה עם נטייה להשתנות, גידולים אלו עשויים להיראות בתחילת דרכם כפצעון קטן שאינו מחלים, קשקש נוקשה או כיב שמדמם בקלות.

מצופה מרופא עור ואף מרופא המשפחה, להפגין ערנות לנגעים שאינם חולפים לאחר מספר שבועות או בעלי תסמינים חשודים.

ייתכן כי פטירת תלונות המטופל באמירה שמדובר ב"סתם יובש" או בפצע שגרתי, מבלי לבצע בירור מעמיק, תהווה את תחילתה של שרשרת כשלים הנבחנת במסגרת תביעות רשלנות רפואית בדרמטולוגיה.

 

תהליך האבחון המצופה והסכנה שבטיפול ללא ביופסיה

הכלי המרכזי והוודאי, לאחר שמתבצעת בדיקה של רופא עור לעיתים עם דרמוסקופ, לאבחון סרטן עור הוא נטילת דגימת רקמה (ביופסיה) ושליחתה לבדיקה פתולוגית במעבדה. עם זאת, בפרקטיקה הרפואית היומיומית, רופאים לעיתים מטפלים בנגעים טרום-סרטניים או שפירים באמצעות צריבה בחנקן נוזלי.

רשלנות רפואית עשויה להתרחש לדוגמה כאשר הרופא בוחר לצרוב פצע מחשיד פעם אחר פעם, מבלי שניטלה ממנו דגימה לביופסיה.

פעולת הצריבה עלולה להעלים את החלק העליון של הגידול ולייצר מראית עין של החלמה, בעוד שהתאים הסרטניים ממשיכים להעמיק ולפגוע באיברים נוספים.

ייתכן כי התנהלות כזו תיחשב כסטייה מסטנדרט הזהירות ותהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית בשל איחור באבחון.

בחירה שגויה בחלופות טיפול שמרניות לגידולים בסיכון גבוה

מעבר לאיחור באבחון, החלטה רפואית קריטית נוגעת לבחירת סוג הטיפול לאחר שכבר התקבלה אבחנה חיובית. ישנם מצבים שבהם הגידול מוגדר כבעל סיכון גבוה לחדירה עמוקה.

מצופה מהרופא לשקול הפניה לניתוח להסרה מלאה ומוקפדת.

ייתכן כי בחירה בטיפול שטחי בלבד, כגון משחות ייעודיות או טיפולי הקרנה מקומיים, לגידול שדורש כריתה כירורגית מבוקרת, תתברר כהחלטה שאינה תואמת את הפרקטיקה המקובלת, ותאפשר לגידול להמשיך להרוס רקמות עמוקות מתחת לפני השטח.

 

הערכת סיכונים מוגברת באוכלוסיות עם דיכוי חיסוני

סטנדרט הזהירות המצופה מרופא עור מחייב התייחסות שונה ומחמירה יותר כאשר מדובר במטופלים הנמצאים בקבוצות סיכון מיוחדות, כגון מושתלי איברים או מטופלים הנוטלים תרופות קבועות המדכאות את מערכת החיסון.

באוכלוסיות אלו, גידולי עור, ובמיוחד מסוג SCC, נוטים להתפתח במהירות רבה יותר ולהיות אגרסיביים במיוחד.

ייתכן כי התייחסות שגרתית ואיטית לנגע עורי מחשיד אצל מטופל מדוכא חיסון, מבלי לנהל מעקב צמוד או מבלי לקחת ביופסיה דחופה, תיחשב כסטייה חמורה מסטנדרט הרפואה הסביר והזהיר המצופה בנסיבות אלו.

 

ההשלכות של איחור באבחון על היקף הטיפול והנזק האסתטי

הזמן החולף מרגע הופעת הגידול ועד לאבחונו קובע במידה רבה את מורכבות הטיפול שיידרש. גילוי מוקדם של BCC או SCC מאפשר לרוב את הסרתם באמצעות ניתוח מקומי קצר ופשוט, המותיר צלקת מינימלית.

לעומת זאת, כאשר האבחנה מתעכבת והגידול מעמיק, המטופל עשוי להזדקק לניתוח מורכב יותר, שעשוי להותיר נזקים אסתטיים משמעותיים ולהצריך טיפול נלווים. מה שיכול להצדיק תביעות רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים.

הנזק הבולט במקרים אלו מתבטא בעיוות אסתטי קבוע, בפגיעה תפקודית ובצלקות בולטות המשפיעות עמוקות על דימויו העצמי של המטופל.

תפקידם של גורמי הרפואה בקהילה באיתור מוקדם

לא רק רופאי העור נושאים באחריות לאבחון מוקדם. מטופלים רבים מגיעים תחילה אל רופא המשפחה עם תלונה על פצע מטריד.

מצופה מרופא המשפחה לבצע הערכה ראשונית, לתשאל את המטופל על משך הזמן שבו הנגע קיים, ובהתאם לצורך להפנותו בדחיפות לרופא מומחה בדרמטולוגיה (רפואת עור) או בכירורגיה.

ייתכן כי התעלמות של רופא המשפחה מתלונות חוזרות ונשנות, או מתן משחות לאורך חודשים ארוכים לפצע שאינו מגיב לטיפול, ייבחנו בחומרה במסגרת הכללים של רשלנות רפואית מצד רופא המשפחה.

 

אבחון מאוחר ופגיעה בסחוס ובמעטפת העצבים

למרות ש-BCC ו-SCC נחשבים לגידולים שאינם שולחים גרורות לאיברים פנימיים לעיתים קרובות, סכנתם הגדולה היא בהרס הרקמה המקומית.

נקודת האל-חזור מתרחשת כאשר הגידול חודר דרך שכבות העור אל עבר מבנים עמוקים יותר, כגון סחוס, עצם ומעורבות עצבית. 

ייתכן כי בחינה של התיק הרפואי תעלה שעיכוב בביצוע הביופסיה הוא זה שאפשר לגידול להתפתח לשלב מתקדם ומורכב מבחינה רפואית לרבות של דרכי הטיפול בו.

בנקודה זו, הטיפול הופך למורכב יותר, והמטופל עלול להיוותר עם עיוות בלתי הפיך או פגיעה תפקודית קבועה.

מקרים בהם התנהלות רפואית עשויה להיחשב כרשלנות

חשוב להדגיש כי לא כל הופעה של צלקת לאחר הסרת גידול עור או נזק שנגרם ממנו הם תוצאה של רשלנות רפואית, שכן לעיתים הדבר בלתי נמנע. עם זאת, התנהלות עשויה להיחשב כרשלנית כאשר מתקבלות החלטות בלתי סבירות שהובילו לנזק שניתן וצריך היה למנוע.

דוגמאות – פענוח שגוי של דגימת הביופסיה על ידי המעבדה הפתולוגית, כתיבת תשובה שגויה כי הנגע שפיר, או מצב שבו רופא מבצע טיפול רפואי שאינו מתאים לממצא.

 

טבלה מסכמת המציגה התנהלות סבירה לעומת חשד לרשלנות

הטבלה להלן מציגה דוגמאות כלליות להבדלים בין טיפול זהיר לבין סיטואציות שעשויות לעורר חשד לרשלנות באבחון גידולי עור שאינם מלנומה. מובהר כי כל מקרה חייב להיבחן באופן פרטני על בסיס העובדות והתיעוד הרפואי.

שלב ההליך הרפואי	התנהלות רפואית מצופה	כשל שעשוי להצביע על רשלנות
תלונה על פצע שאינו מחלים	בדיקה קפדנית והפניה לביצוע ביופסיה לשלילת תהליך סרטני.	פטירת התלונה במתן משחות או שריפה חוזרת בחנקן ללא נטילת דגימה.
טיפול לאחר ביופסיה	וידוא קבלת התשובה מהמעבדה וזימון המטופל להמשך טיפול או מתן הנחיות.	תיוק התשובה חשודה או חיובית לגידול בתיק הרפואי מבלי לעדכן את המטופל בתוצאות.
פענוח המעבדה הפתולוגית	בחינה מדויקת של הדגימה וזיהוי נכון של התאים הסרטניים בסוג הגידול.	הגדרת הגידול הסרטני כרקמה דלקתית רגילה או כתהליך שפיר בעוד התוצאות היו ברורות והצביעו על תהליך שמצריך טיפול.

הדרך להוכחת רשלנות באבחון וקבלת פיצויים בגין הנזק

תביעות בגין איחור באבחון סרטן העור מחייבות הוכחה משפטית ורפואית כי הצוות הרפואי חרג מהסטנדרט המקובל, וכי עיכוב זה הוא שגרם להחמרת הנזק מעבר למה שהיה נגרם אם בכלל, לו הגידול היה מאובחן במועד.

הצעד הראשון בתהליך הוא איסוף מלא של התיעוד הרפואי, לרבות תיעוד הביקורים במרפאות העור, דו"חות הפתולוגיה ותמונות של הנגע.

בשלב הבא, יש להציג חוות דעת מומחים רפואיים בדרך כלל בתחום הדרמטולוגיה או הכירורגיה הפלסטית, ומקרים מסויימים אף בתחום האונקולוגיה, אשר יקבעו האם ההתנהלות הייתה סבירה ויעריכו את שיעור הנכות הרפואית והתפקודית ואף האסתטית.

הפיצוי הכספי הנפסק בתביעות אלו נועד לשקף את מלוא הנזק שנגרם למטופל עקב ההשתהות.

רכיבי הפיצוי הנפסקים במסגרת של פיצויים בתביעות רשלנות רפואית כוללים לרוב החזר בגין הוצאות על ניתוחים, טיפולים אסתטיים מתקנים, הפסדי שכר בתקופת ההחלמה הארוכה, אובדן סיכויי החלמה, וכן פיצוי משמעותי על כאב, סבל, פגיעה בדימוי העצמי ועוגמת הנפש הכרוכה בנזק והשלכותיו.

אם התמודדתם עם גידול עור שאובחן באיחור לאחר שהתלוננתם עליו בפני הצוות הרפואי, ונותרתם עם צלקת משמעותית או פגיעה תפקודית שייתכן וניתן היה למנוע, אנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם משרדנו.

בדיקה מקצועית ויסודית של נסיבות המקרה שלכם עשויה לגלות האם ההתנהלות עמדה בסטנדרט הנדרש, ולסייע לכם במיצוי מלא של זכויותיכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.