רשלנות בבדיקות סקר: כשהאבחון המוקדם מתפספס

האתגר הגדול במקרים של אבחון מאוחר בעקבות בדיקת סקר הוא להבחין בין מגבלה ידועה של הבדיקה, שאינה מהווה רשלנות, לבין טעות אשר נובעת מסטייה מנהלים רפואיים מקובלים – בעצם אי מתן ההפניה לבדיקת סקר, בביצוע הבדיקה עצמה או בפענוח שלה. ההבחנה הזו דורשת ידע משפטי ורפואי מעמיק, והיא המפתח לקביעה האם קיימת עילה מוצדקת להגשת תביעת רשלנות רפואית וקבלת פיצוי.

 

מהי בכלל "בדיקת סקר" ומדוע היא לא מושלמת?

בדיקת סקר, כשמה כן היא – בדיקה שמטרתה לסרוק אוכלוסייה גדולה ובריאה לכאורה, כדי לאתר סימנים מוקדמים של מחלה, עוד לפני שהופיעו תסמינים. דוגמאות נפוצות הן ממוגרפיה לגילוי סרטן השד, קולונוסקופיה לסרטן המעי הגס ובדיקת פאפ לסרטן צוואר הרחם. המטרה היא "לתפוס" את המחלה בשלב מוקדם, כאשר סיכויי הריפוי הם גבוהים יותר.

כאן נכנסת לתמונה האנלוגיה של רשת הדייגים – חשבו על בדיקת סקר כרשת עם גודל חורים מסוים. היא נועדה לתפוס את רוב הדגים הגדולים (גידולים משמעותיים), אך היא לעולם לא תהיה מושלמת. דגים קטנים מאוד (גידולים זעירים) או כאלו המוסווים היטב עלולים לחמוק דרך חורי הרשת.

קיומה של תוצאה שלילית כוזבת אינו מעיד אוטומטית על רשלנות רפואית. לכל בדיקה יש "רגישויות" סטטיסטיות ידועות, והמערכת הרפואית מכירה בכך שאחוז מסוים של מקרים יתפספס. השאלה המשפטית המכרעת איננה "האם הבדיקה פספסה?", אלא "האם הפספוס נבע ממגבלותיה המובנות של הבדיקה, או מטעות של הגורם המפענח?".

 

דוגמאות נפוצות לרשלנות בבדיקות סקר מרכזיות

רשלנות בפענוח ממוגרפיה (סרטן השד): 

ממוגרפיה היא צילום רנטגן של השד. הרדיולוג נדרש לזהות שינויים עדינים במרקם הרקמה, הסתיידויות חשודות או גושים קטנים.

רשלנות קלאסית – קיומו של ממצא ברור בצילום, גוש או מקבץ הסתיידויות חשוד שהרדיולוג המפענח פשוט לא ראה או שראה ופירש כשפיר באופן שגוי, בניגוד למה שרדיולוג סביר היה עושה.

השוואה לצילומים קודמים – אי השוואה של הממוגרפיה הנוכחית לבדיקות קודמות עשויה להוות במקרים מתאימים סטייה מפרקטיקה מקובלת. לעיתים, באמצעות ההשוואה ניתן לזהות שינוי איטי והדרגתי שמצביע על התפתחות של בעיה רפואית.

רשלנות בבדיקת קולונוסקופיה (סרטן המעי הגס): 

במהלך קולונוסקופיה, הרופא מחדיר מצלמה זעירה לאורך המעי הגס במטרה לאתר ממצאים חריגים ופוליפים – גידולים קטנים שבחלקם עלולים להפוך לסרטניים עם הזמן.

פספוס פוליפ נראה לעין – אם בסקירה חוזרת של סרטון הבדיקה או בבדיקה עוקבת, מתגלה פוליפ גדול וברור שהיה צריך להיראות ושבודק סביר לא אמור היה לפספס, הדבר עשוי להצביע על רשלנות.

אי-כריתה של פוליפ שהתגלה – החמצה של ההזדמנות לכרות פוליפ שהתגלה במהלך הבדיקה, או כריתה חלקית ולא מלאה שלו, עשויה להוות טיפול רשלני בנסיבות מתאימות.

רשלנות בפענוח בדיקת פאפ (סרטן צוואר הרחם): 

בדיקה זו כוללת איסוף תאים מצוואר הרחם ובחינתם תחת מיקרוסקופ לאיתור שינויים טרום-סרטניים.

פענוח שגוי של הדגימה – טכנאי המעבדה או הפתולוג שלא זיהו תאים חריגים ברורים על גבי המשטח, למרות נוכחותם, עלולים להימצא כרשלנים.

 

מתי "פספוס" עשוי להפוך מעובדה מצערת לעילת תביעה?

כאמור, לא כל אבחון מאוחר הוא רשלנות. אבן הבוחן המשפטית היא "מבחן הרופא הסביר". בית המשפט ישאל האם רופא (רדיולוג, גסטרואנטרולוג, פתולוג וכדומה) סביר, בעל אותה רמת מיומנות, היה מאתר את הממצא באותן נסיבות?

נביא מספר דוגמאות למצבים המרכזיים שבהם התשובה לשאלה זו עשויה להיות חיובית –

אי-הפניה לבדיקת סקר מלכתחילה – רופא משפחה שלא מפנה מטופל בקבוצת סיכון מוגבר (למשל, עקב היסטוריה משפחתית) לבדיקות סקר מוקדמות או תכופות יותר, בהתאם להנחיות המקובלות.

ביצוע רשלני של הבדיקה עצמה – לעיתים, מקור הבעיה אינו בפענוח אלא בביצוע הטכני. לדוגמה: ממוגרפיה באיכות ירודה או שלא בוצעה באופן המקובל, קולונוסקופיה למרות הכנה לקויה של המעי מבלי לתת על כך את הדעת, או דגימת פאפ שנפסלה במעבדה כ"לא מספקת לאבחנה" מבלי שהודעה על כך נמסרה למטופלת.

טעות בפענוח הבדיקה – במקרה בו קיים ממצא, על גבי צילום הרנטגן, בסרטון הקולונוסקופיה או על משטח הזכוכית. ואותו הממצא היה ברור מספיק כדי שאיש מקצוע סביר יזהה אותו ויסמן אותו כחשוד, אך למרות זאת הדבר לא נעשה.

אי-הפניה לבדיקות המשך – לעיתים, הבדיקה אינה חד-משמעית אך מעלה "דגל אדום". במקרים אלו, בהם סטנדרט הטיפול דורש להמליץ על בירור נוסף (כמו אולטרסאונד, MRI, או בדיקה חוזרת). התעלמות מהצורך הזה ושליחת המטופל הביתה עם תשובה "תקינה" עשויה להיחשב רשלנות.

כשל במעקב או בניהול המקרה – רופא משפחה שקיבל תוצאה הממליצה על מעקב מסוים (למשל, קולונוסקופיה חוזרת בעוד 3 שנים במקום 10) ולא עדכן את המטופל בתשובה וההמלצה, ווידא שהוא מבין את המשמעויות וחשיבות הדבר.

הדרך להוכחת התביעה – חשיבות התיעוד וחוות הדעת

הוכחת רשלנות בבדיקת סקר היא משימה מורכבת. הצעד הראשון שעורך דין מנוסה יבצע הוא איסוף חומרי הגלם של הבדיקה המקורית – הדיסק עם צילומי הממוגרפיה, בדיקת הקולונוסקופיה, או דגימת המשטח מהמעבדה וכן תיעוד מרופא המשפחה והרופא המטפל בתחום הרלוונטי.

לאחר מכן, חומרים אלו יועברו אל מומחה רפואי בכיר מאותו התחום הרלוונטי. תפקידו של המומחה הוא לבחון את הבדיקה המקורית ואת התיעוד הרפואי ולהשיב על השאלות החשובות – האם הממצא היה שם ולא זוהה ? האם היה צריך להפנות לבדיקת סקר במועד מוקדם יותר ? וכדומה. 

ככל שמסקנת המומחה הרפואי הינה שהייתה סטייה מסטנדרט הטיפול המצופה והנהוג, ייתכן שיש כאן הצדקה להגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית לקבלת פיצוי בגין נזקיכם.

סוגית חשיבות הזמן וההתיישנות

מעבר לכל ההיבטים המקצועיים, חשוב להכיר במגבלה החוקית של הזמן. על פי חוק ההתיישנות, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בדרך כלל עד שבע שנים מיום גילוי הנזק להוציא מקרים ספציפיים בנסיבות מסוימות. מדובר בסוגיה משפטית מורכבת, והמתנה ארוכה מדי עלולה להוביל לאובדן הזכות לתבוע. לכן, במקרה של חשד לרשלנות, קיימת חשיבות מכרעת לפנות לייעוץ משפטי בהקדם האפשרי.

אם אתם חושדים שהמחלה שלכם או מקורביכם התפספסה בבדיקת סקר ושניתן היה להתחיל טיפול בשלב מוקדם יותר או למנוע מצב רפואי קשה, אל תישארו עם הספק. בדיקה מקצועית של עורך דין רשלנות רפואית, יחד עם מומחה רפואי מתאים, יכולה לספק לכם תשובות ברורות.

היא יכולה להבהיר האם היה מדובר במגבלה מצערת של המדע, או בטעות קריטית שניתן היה לייתר, כזו המקימה זכאות לפיצוי משמעותי שיסייע לכם ולמשפחתכם במסע המורכב שלפניכם.

הנכם מוזמנים למשרדנו לייעוץ ללא התחייבות, האם במקרה שלכם מדובר ברשלנות שניתן לקבל פיצוי בגינה.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.