רשלנות רפואית בניתוחי כתף ומפרק: מתי פגיעה תפקודית היא עילה לתביעה

ניתוחי כתף ומפרקים נועדו לרוב לשפר את איכות חייו של המטופל, להפחית כאבים כרוניים ולהשיב את טווח התנועה שאבד בעקבות שחיקה או טראומה. עם זאת, מדובר בהליכים אורתופדיים מורכבים הדורשים רמת מיומנות גבוהה ודיוק מרבי.

כאשר מתרחש נזק משמעותי למפרק או לעצבים הסובבים אותו כתוצאה מסטייה מסטנדרט הזהירות המצופה מהצוות הרפואי – בין אם בשלב התכנון, בביצוע הניתוח או במעקב שלאחריו – עשויה לקום למטופל הזכות לבחון הגשת תביעת פיצויים.

 

מתי מתעורר הצורך בהתערבות כירורגית במפרק הכתף

מפרק הכתף הוא בעל טווח התנועה הרחב ביותר בגוף, אך נתון זה הופך אותו גם לפגיע במיוחד לפריקות, קרעים ושחיקה.

ההחלטה על התערבות כירורגית נשקלת לרוב כאשר הטיפול השמרני באמצעות פיזיותרפיה או תרופות אנטי דלקתיות אינם מועילים, או כאשר מדובר בקרעים משמעותיים בגידים, פריקות חוזרות הפוגעות ביציבות המפרק, שחיקת סחוס מתקדמת, שברים מורכבים הדורשים קיבוע וכדומה פגיעות משמעותיות שאינן מחלימות מעצמן.

מרופא אורתופד סביר מצופה להמליץ על ניתוח כאשר הפגיעה התפקודית היא מהותית, וכאשר שהתועלת הצפויה מההליך עולה על הסיכונים הכרוכים בו.

 

חשיבותו של אבחון מקדים מדויק לפני ההחלטה על ניתוח

טרם קבלת החלטה על הליך פולשני, נדרש תהליך אבחון מקיף ויסודי. תהליך זה כולל בדיקה גופנית לבחינת טווחי תנועה וכוח שריר, וכן שימוש בבדיקות הדמיה כגון צילומי רנטגן, אולטרסאונד או סריקות MRI.

מטרת ההדמיה היא למפות במדויק את היקף הנזק, מיקום הקרע או דרגת השחיקה. ייתכן כי פענוח שגוי של בדיקות אלו, או הסתמכות על בדיקה קלינית חסרה מבלי להפנות להדמיה הנדרשת, יובילו לבחירה בגישה טיפולית שגויה.

מקרים מסוג זה נבחנים לעיתים קרובות תחת עילה של רשלנות רפואית בבדיקות הדמיה.

המשמעות הרפואית והמשפטית של השתהות באבחון המקדים

לאבחון מדויק ומהיר יש משמעות רבה על סיכויי ההצלחה של הטיפול במפרק. לדוגמה, כאשר קיים קרע מלא בגיד, השתהות ארוכה באבחון עשויה לגרום לשריר המחובר לגיד להתנוון ולעבור תהליך של הצטלקות.

במצב כזה, קרע שהיה ניתן לתיקון כירורגי פשוט בשלביו הראשונים, עשוי להפוך לבלתי הפיך ובלתי ניתן לתיקון.

בחינה משפטית של מקרים אלו מתמקדת לעיתים קרובות באובדן חלון ההזדמנויות, שכן הנזק המרכזי למטופל הוא אובדן הסיכוי להחזיר את המפרק לתפקוד תקין.

 

מיצוי חלופות טיפול שמרניות והזכות להסכמה מדעת

מצופה מהרופא המטפל להציע ולמצות קודם לכן חלופות טיפול שמרניות, כגון פיזיותרפיה ממוקדת, טיפול תרופתי נוגד דלקת או זריקות למפרק בטרם עוברים לשלב מורכב יותר בטיפול. יתרה מכך, חובתו של הרופא היא לפרוס בפני המטופל את כלל האפשרויות, כולל הסיכונים הייחודיים לניתוח.

ייתכן כי מצב שבו רופא מפנה את המטופל ישירות לניתוח מבלי ליידע אותו על קיומן של חלופות שמרניות, ייחשב כפגיעה בזכותו של המטופל הנבחנת בתחום ההסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

 

התאמת סוג הניתוח לגיל המטופל ולרמת פעילותו

החלטה קריטית נוספת נוגעת לבחירת סוג ההליך הניתוחי. מצופה מהאורתופד המנתח להתאים את שיטת הניתוח לא רק לממצאים בהדמיה, אלא גם לגילו של המטופל, רמת פעילותו השגרתית ואיכות העצם שלו.

ייתכן כי בחירה בניתוח לתיקון גידים אצל מטופל מבוגר עם שחיקת סחוס מתקדמת, במקום בחינת אפשרות של החלפת מפרק כתף (ראו עוד רשלנות רפואית בהחלפת מפרק), תתברר כהחלטה שאינה תואמת את הפרקטיקה המקובלת, ותוביל לכישלון הניתוח ולצורך בניתוחים חוזרים.

 

שיטות הניתוח המקובלות והכשלים שעשויים להתרחש במהלכן

כיום, ניתוחים רבים בכתף ובמפרקים מבוצעים בגישה זעיר-פולשנית, הכוללת החדרת מצלמה זעירה ומכשור דרך חתכים קטנים. עם זאת, מצבים מורכבים יותר עשויים לדרוש ניתוח פתוח או קיבוע נרחב.

במהלך הניתוח, מצופה מהמנתח לפעול במיומנות ובזהירות. שגיאות טכניות – כגון מיקום שגוי של קיבועים או זיהוי לקוי של המבנה האנטומי – מהוות בסיס לבחינת תביעות בגין רשלנות בקיבוע או טיפול בשברים.

 

חדירת ברגים ועוגנים לחלל המפרק

בניתוחי כתף רבים נעשה שימוש בברגים או בעוגנים כדי לקבע את הגידים לעצם.

טעות טכנית שבה ציוד זה חודר לתוך חלל המפרק עצמו עלולה להיות הרסנית, שכן כל תנועה של המטופל גורמת לקיבוע המתכתי לשרוט ולשחוק את הסחוס הבריא.

מצופה מהמנתח לוודא את מיקום הקיבועים עוד בחדר הניתוח או בצילום ביקורת מיד לאחריו.

ייתכן כי התעלמות מכאב חריג של המטופל שיוביל לגילוי מאוחר של בורג בולט – רק לאחר שהסחוס כבר נהרס לחלוטין – תהווה את ההבדל שבין טעות הניתנת לתיקון מהיר לבין נזק קבוע המחייב החלפת מפרק שלמה.

 

ניטור ומעקב רפואי בתקופת ההתאוששות והשיקום

הצלחתו של ניתוח אורתופדי תלויה במידה רבה באיכות המעקב והשיקום שלאחריו. מצופה מהצוות הרפואי להשגיח על המטופל בימים שלאחר הניתוח, לנטר סימני זיהום ולתת הנחיות ברורות לגבי הפעלה הדרגתית של המפרק.

התעלמות מתלונות חריגות של המטופל על כאב קיצוני שאינו מגיב למשככי כאבים, אדמומיות או הפרשות מאזור החתך, עשויה להוביל להתפתחות זיהום עמוק במפרק.

מהי כתף קפואה וכיצד היא קשורה לניהול ההחלמה

אחד הסיבוכים המוכרים לאחר ניתוחי כתף הוא התפתחות של "כתף קפואה" – מצב שבו מעטפת המפרק הופכת מודלקת, מתעבה ומגבילה באופן כמעט מוחלט את יכולת התנועה, תוך גרימת כאבים עזים.

למרות שחלק מהמקרים מתפתחים באופן טבעי לאחר טראומה ניתוחית, מצופה מהצוות הרפואי לספק הדרכה מדויקת לפיזיותרפיה בשלבי ההחלמה המוקדמים ולעקוב אחר ההתקדמות.

ייתכן כי חוסר הנחיה מתאימה להנעת המפרק בזמן, או התעלמות מתלונות על נוקשות מתגברת ללא התערבות, ייחשבו ככשל במעקב הרפואי שתרם להיווצרות המגבלה.

 

ערנות וניהול סיכונים מול פגיעה עצבית באזור המפרק

אזור הכתף עשיר ברשתות עצבים מרכזיות האחראיות על תנועת הזרוע והתחושה בה. התנהלות רפואית זהירה מחייבת את המנתח לזהות ולהגן על עצבים אלו במהלך הפעולה הכירורגית.

לאחר הניתוח, מצופה מהצוות לשלול פגיעה עצבית באמצעות בדיקת תחושה וכוח בסיסית.

ייתכן כי שחרור מטופל המתלונן על תחושת הירדמות מתמשכת לאורך היד או חולשה קיצונית שאינה חולפת, ללא ביצוע בירור נוירולוגי או הדמייתי דחוף, ייחשב כסטייה מסטנדרט הזהירות המצופה מאורתופד סביר בניהול סיבוכים.

מקרים בהם התנהלות הצוות הרפואי עשויה להיחשב כרשלנות

חשוב להבהיר כי לא כל ניתוח שאינו משיג את התוצאה המקווה מהווה עילה לתביעה. סיבוכים מסוימים הם חלק מהסיכון הטבעי הכרוך בכל התערבות כירורגית.

עם זאת, התנהלות עשויה להיחשב כרשלנית כאשר מתקבלות החלטות בלתי סבירות ביחס לנתוני המטופל.

כך למשל, התעלמות מדו"ח הדמיה המעיד בבירור על חוסר היתכנות לתיקון הגיד ובכל זאת ביצוע ניתוח סרק, או שחרור מטופל לביתו למרות מדדי דלקת חריגים המעידים על זיהום פעיל.

במקרים אלו, ההתנהלות נבחנת אל מול מה שרופא סביר היה עושה באותן נסיבות במסגרת תביעות של רשלנות רפואית באורתופדיה.

 

טבלה מסכמת המציגה התנהלות סבירה לעומת חשד לכשל

הטבלה להלן מציגה דוגמאות כלליות להבדלים בין טיפול זהיר לבין סיטואציות שעשויות להוות רשלנות בניתוחי כתף ומפרקים. מובהר כי כל מקרה חייב להיבחן באופן פרטני על בסיס נסיבותיו הספציפיות.

שלב הטיפול	התנהלות רפואית מצופה	כשל שעשוי להצביע על רשלנות
אבחון והדמיה	הפניה לבדיקת הדמיה מתאימה במקרה של חשד לקרע בגיד שלא הגיב לטיפול שמרני.	הסתמכות על צילום רנטגן פשוט בלבד והתעלמות מהמשך כאב.
הסכמה וחלופות	הסבר מקיף על חלופות טיפול, לדוגמה- פיזיותרפיה כחלופה ראשונית לפני החלטה על ניתוח.	הפניה ישירה לניתוח אלקטיבי מבלי להציע או לנסות טיפול שמרני.
מהלך הניתוח	ביצוע הפעולה תוך הקפדה על הימנעות מפגיעה ברשת העצבים הסמוכה למפרק.	פגיעה עצבית חמורה ובלתי הפיכה כתוצאה משימוש רשלני במכשור הניתוחי.
מעקב לאחר הניתוח	מעקב מסודר אחר תסמינים ותלונות המטופל, ובירור מעמיק במקרה של תסמינים חריגים.	אי ניהול מעקב וביקורות לאחר ניתוח, או התעלמות מתלונות של המטופל לאחריו.

 

הדרך להוכחת רשלנות בניתוח וקבלת פיצויים בגין הנזק

כדי לבסס תביעה בגין נזק שנגרם בניתוח אורתופדי, נדרשת הוכחה משפטית ורפואית לכך שהצוות פעל בניגוד לפרקטיקה המקובלת, ושכתוצאה ישירה מכך נגרם הנזק.

הצעד הראשון הוא איסוף קפדני של התיעוד הרפואי – החל מרישומי קופת החולים, דרך פענוחי ההדמיות ועד לדו"ח הניתוח עצמו.

בשלב הבא, משרדנו יעבוד מול מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה ואף בתחום ההדמיה, שיבחנו את שיקול הדעת של המנתח ויעריכו את שיעור הנכות שנותרה.

הפיצוי הכספי במקרים אלו עשוי להיות משמעותי, שכן פגיעה במפרק מרכזי כמו הכתף משפיעה לעיתים קרובות על היכולת לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות ועל היכולת לחזור למעגל העבודה.

רכיבי הפיצוי כוללים לרוב פיצוי על אובדן כושר השתכרות, החזר הוצאות על טיפולי פיזיותרפיה וניתוחים מתקנים, עזרת צד שלישי, וכן תשלום בגין כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים.

אם עברתם ניתוח בכתף או במפרק אחר ואתם מרגישים שמצבכם החמיר במקום להשתפר עקב התנהלות לקויה של הצוות המטפל, ייתכן שאתם זכאים לבחינת זכויותיכם.

אנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם משרדנו לבדיקה מקצועית ויסודית של נסיבות המקרה, על מנת להעריך את סיכויי התביעה ולסייע לכם במיצוי מלא של זכויותיכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.