מוות מרשלנות רפואית

חשוב לומר ביושר וברגישות, לא כל מוות המתרחש במהלך טיפול רפואי או אשפוז הוא תוצאה של רשלנות. עולם הרפואה מורכב ולעיתים, גם הטיפול הטוב ביותר אינו מונע תוצאה טרגית. לא כל תוצאה קשה ככל שתהיה היא בהכרח תוצאה של רשלנות רפואית.

באופן כללי, רשלנות רפואית מוגדרת כמתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות המקובלת, או כפי שנהוג לכנות זאת, "מבחן הרופא הסביר". השאלה הנשאלת היא לא רק מה התוצאה, אלא כיצד פעל הצוות הרפואי. האם רופא סביר, באותן נסיבות, היה פועל אחרת? האם האבחון, הטיפול או המעקב לאחר הטיפול,  נתנו באופן לא מיטבי ? 

לדוגמה, כאשר מקור הבעיה הוא רשלנות רפואית הנגרמה בשל איחור באבחון של מצב מסכן חיים, יש לשאול שאלות כגון האם התעלמו מתסמינים מחשידים? האם בוצעה טעות קריטית בניתוח?

כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית במקרה של מוות, יש להוכיח מספר יסודות מצטברים:

חובת הזהירות: בין רופא או מוסד רפואי למטופל.

התרשלות (הפרת החובה): הצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול הסביר.

נזק: יש להוכיח כי נגרם נזק (במקרה זה, מוות והנזקים הנלווים לו).

קשר סיבתי: יש להוכיח שההתרשלות היא זו שגרמה באופן ישיר לנזק (למוות).

 

מי רשאי לתבוע במקרה של מוות, ומה תובעים?

כאשר אדם נפטר עקב רשלנות, קיימים שני מסלולי תביעה נפרדים, שלעיתים קרובות מנוהלים במקביל: היורשים – תביעת העיזבון ותביעת התלויים במנוח.

1. תביעת העיזבון

תביעה זו מוגשת על ידי יורשי הנפטר (על פי צו ירושה או צוואה) "בשם" הנפטר. למעשה, היורשים "נכנסים לנעליו" ותובעים את הנזקים שנגרמו לו עצמו. תביעה זו מתבססת על סעיף 19 לפקודת הנזיקין.

הפיצויים הנתבעים במסגרת זו כוללים בדרך כלל :

כאב וסבל: פיצוי על הסבל הפיזי והנפשי שחווה הנפטר מרגע ההתרשלות ועד מותו.

הפסדי השתכרות "בשנים האבודות": פיצוי בגין אובדן ההכנסה שהנפטר היה צפוי להשתכר אילו נותר בחיים (על פי נוסחאות שנקבעו בפסיקות בתי המשפט והלכות מקובלות). זוהי דוגמה לאחד מראשי הנזק הנכללים תחת נזיקין ונזקי גוף. חשוב לציין: כאן טמון אחד האתגרים המשפטיים המרכזיים. מאחר ויש לבצע ניכויים וקיזוזים על מנת למנוע כפל פיצוי או חישובים משתנים לתקופות שונות בהתאם לגיל ילדי המנוח לדוגמה. אופן חישוב זה הוא קריטי לניהול התיק.

הוצאות רפואיות: כיסוי כל הוצאה רפואית שהנפטר או משפחתו נשאו בה לפני המוות.

הוצאות קבורה ומצבה: העלויות הכרוכות בפרוצדורות אלו.

 

2. תביעת התלויים

תביעה זו מוגשת על ידי בני המשפחה שהיו תלויים בנפטר לפרנסתם – בדרך כלל בן או בת הזוג, וילדים קטינים. במקרים מסוימים גם הורים או ילדים בוגרים יכולים להיחשב "תלויים". תביעה זו מתבססת על סעיף 78 לפקודת הנזיקין.

כאן תובעים את הנזק הכלכלי הישיר שנגרם למשפחה עקב הפסקת התמיכה הכלכלית של הנפטר. זהו חישוב מורכב הלוקח בחשבון את הכנסת הנפטר, את החלק שהיה מיועד למשפחה, ואת אובדן השירותים שסיפק למשק הבית.

ניהול נכון של שתי התביעות במקביל, 'עיזבון' ו'תלויים', דורש תכנון אסטרטגי מדויק כדי למנוע כפל פיצוי ולמקסם את זכויות המשפחה. גובה הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית תלוי בגורמים רבים ודורש ניתוח מדויק.

 

אתגר ההוכחה: כיצד מוכיחים שהמוות נגרם מרשלנות?

זהו ללא ספק החלק המורכב ביותר בתביעות אלו. תחושת בטן וחשדות, כנים ככל שיהיו, אינם מספיקים בבית המשפט.

שלב 1: איסוף כלל התיעוד הרפואי

הצעד הראשון הוא איסוף שיטתי של כל מסמך רפואי הקשור לנפטר. זה כולל תיקי אשפוז, רישומי אחיות, תוצאות בדיקות מעבדה, פענוחי הדמיות, וכל תיעוד מקופת החולים. על פי חוק זכויות החולה למשפחה עומדת הזכות לקבל את מלוא המידע הרפואי.

שלב 2: חוות דעת רפואית-משפטית

זהו לב התביעה. החוק מחייב לצרף לכל תביעת רשלנות רפואית חוות דעת של רופא בתחום הרלוונטי למראה הספציפי. כתיבת חוות דעת של רופאים היא הליך מהותי לתביעה. חוות הדעת חייבת לקבוע באופן ברור שהיה כשל בטיפול, שהטיפול סטה מהסטנדרט המקובל, וחשוב מכל – שהכשל הזה הוא שגרם למוות. מה שנקרא הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק.

ללא חוות דעת רפואית חזקה וחד-משמעית הקושרת בין הרשלנות לבין המוות, לא ניתן להגיש את התביעה לבית המשפט. בחירת איש המקצוע הנכון לכתיבת חוות הדעת היא צעד חשוב להצלחת התיק.

שלב 3: הוכחת הקשר הסיבתי

לא מספיק להוכיח שהייתה טעות. יש להוכיח שהטעות היא זו שגרמה למוות. בתי החולים יטענו לעיתים קרובות כי המטופל היה נפטר בכל מקרה בשל מצבו הרפואי הקשה, או כי מדובר היה בסיבוך נדיר ובלתי נמנע. תפקידו של עורך הדין, באמצעות חוות הדעת והראיות, הוא להוכיח שאלמלא הרשלנות – הנפטר היה נותר בחיים, או לפחות סיכויי החלמתו היו גבוהים משמעותית, למשל במקרים של איחור באבחון התקף לב.

 

משמעות "ועדת בדיקה" מטעם המוסד הרפואי לאחר המוות

חשוב להכיר תרחיש אפשרי, לאחר המקרה הטרגי, עשוי לפנות אליכם מטעם בית החולים מבית החולים ולהודיע על הקמת "ועדת בדיקה פנימית" או "ועדת בירור" שמטרתה "להפיק לקחים".

במצב רגיש זה, משפחות רבות חשות מחויבות ורצון לשתף פעולה, אך חשוב להבין את המשמעויות:

מטרת הוועדה: הוועדה נועדה לבדוק את האירוע ולשפר תהליכים. אך בפועל נעשים גם איסוף של עדויות וקביעת ממצאים לגבי מה שהתרחש. 

מעמד הממצאים: זוהי סוגיה משפטית מורכבת. לעיתים יעלו טענות שממצאי ועדות בדיקה פנימיות, חסויות או לא קבילות כראיה בבית משפט. טענות אלו לא תמיד יתקבלו, אך יש להבין שקיימת חשיבות גדולה מאוד לאופן שבו הדברים נאמרים ומתועדים.

המלכוד הפוטנציאלי: לעיתים, פגישות אלו משמשות גם כדי "לתחקר" את המשפחה ולגבות ממנה גרסה, שעלולה לשמש את בית החולים בהמשך, לדוגמה כהגנה בתביעה מצד המשפחה.

לסיכום נקודה זו – אם זומנתם לפגישה כזו או עודכנתם על הקמת ועדה, ניתן לשקול פנייה לייעוץ משפטי לפני הפגישה.חשוב מאוד שלא למסור עדות, לחתום על פרוטוקולים או למסור גרסאות לפני שהבנתם את מלוא הזכויות וההשלכות המשפטיות של מעשיכם.

 

טעויות נפוצות לאחר המקרה (וכיצד להימנע מהן)

במצב של אבל ובלבול, קל לעשות טעויות שעלולות לפגוע בסיכוי לבחון את המקרה לעומק או בהמשך בהצלחת התביעה. להלן מספר דוגמאות :

המתנה ארוכה מדי: האבל כבד ומובן, אך הזמן פועל לרעתכם. ראיות עלולות להיעלם וזיכרונות להתעמעם. חוק ההתיישנות קובע 7 שנים לרוב, אך איסוף החומרים ובניית התיק אורכים זמן רב. וחשוב להבין את נושא התיישנות תביעות ברשלנות רפואית כדי לא לאבד זכויות.

שיחות לא מתועדות עם הצוות: לעיתים, בזמן אמת או בסמוך למקרה המצער, רופאים עשויים לומר דברים חשובים ששופכים אור על נסיבות המקרה או מהווים הודאה באחריותם למקרה ("מצטערים", "זו הייתה טעות שלנו" "לא היינו צריכים לעשות כך" או "היינו צריכים לשקול פעולה אחרת") אלו דברים שקשה מאוד מאוד להוכיח מאוחר יותר. חשוב לתעד כל שיחה משמעותית בכתב, סמוך ככל הניתן למועד קיומה.

ויתור על נתיחה שלאחר המוות: זהו נושא רגיש מאין כמותו, אך לעיתים זו הדרך היחידה לקבוע בוודאות את סיבת המוות ולהוכיח את הקשר הסיבתי לרשלנות.

ניסיון לנהל את הבדיקה לבד: ניסיון להתמודד מול המחלקה המשפטית של בית חולים ללא ליווי משפטי מקצועי עשויה להיות בעוכריכם. המערכת מורכבת, והצד השני מיומן ומנוסה. קבלת סיוע ממשרד בעל ניסיון רב עשויה לסייע ולשנות את התמונה לחלוטין.

 

פיצויים אפשריים בתביעת מוות ברשלנות רפואית

הטבלה הבאה מסכמת את ראשי הנזק העיקריים הנתבעים בשני מסלולי התביעה, זאת מעבר להחזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין אשר נהוג לשלם לצד הזוכה בתביעה :

ראש הנזק	תביעת עיזבון (בשם הנפטר)	תביעת תלויים (בשם המשפחה)	הסבר
כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים	כן (סכום קבוע או לפי הערכה)	לא	פיצוי על הסבל שחווה הנפטר מרגע הרשלנות ועד מותו. ועל קיצור תוחלת חייו.
הפסדי השתכרות	כן ("השנים האבודות")	כן (אובדן תמיכה)	עיזבון: הפסד ההשתכרות של הנפטר. תלויים: הפסד החלק מהכנסתו שהגיע למשפחה.
הוצאות קבורה ומצבה	כן	לא (בדרך כלל נתבע בעיזבון)	כיסוי ההוצאות הישירות של הקבורה, המצבה והוצאות נלוות.
הוצאות רפואיות	כן (אם היו לפני המוות)	לא	כיסוי טיפולים, תרופות או נסיעות שנדרשו לפני המוות.
אובדן שירותי בן/בת זוג	לא	כן	פיצוי על אובדן השירותים הביתיים שסיפק הנפטר (תחזוקה, טיפול בילדים וכו').

 

צדק, אחריות ותפקידו של הפיצוי הכספי

ברור לכל כי שום סכום כסף, גבוה ככל שיהיה, לא יוכל להשיב את יקירכם או לנחם על האובדן. מטרת התביעה אינה רק כלכלית. היא עוסקת גם בהוצאת האמת לאור, קבלת אחריות מהגוף שגרם נזק, ולעיתים – במניעת המקרה הבא.

מכאן שמטרת התביעה היא כפולה, להשיג צדק עבור הנפטר וקרוביו על ידי חשיפת האמת, ולהבטיח את עתידה הכלכלי של המשפחה שנותרה מאחור. ההליך המשפטי מאפשר למשפחה לקבל תשובות לשאלות הקשות, לאלץ את המערכת לבדוק את עצמה, ולדאוג לכך שתוכל להמשיך ולהתקיים בכבוד לאחר האובדן הכבד.

אם אתם חשים כי מותו של יקירכם נגרם כתוצאה מטיפול רפואי רשלני, הצעד הראשון הוא לפנות לייעוץ משפטי. בדיקה יסודית ומוקפדת של המקרה תאפשר להעריך את סיכויי התביעה וכדאיותה.