רשלנות רפואית בכירורגיה כללית

רפואה כירורגית כוללת בתוכה ניתוחים מסוגים שונים. ניתוחים מטבעם הם הליכים מורכבים הדורשים ידע רב, בציוד מתאים וצוות מיומן. כל אלו חייבים לעמוד בדרישות ונהלים ברורים. הליכים כירורגים מתבצעים בישראל כדבר שבשגרה וכמו בכל הליך רפואי גם בפרוצדורות כירורגיות עשויות לקרות טעויות שמובילות לנזקים. במקרים אלו עשויה להיות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בכירורגיה כללית.

כירורגיה כללית מהי?

הביטוי כירורגיה כללית הוא מונח המתכוון ברוב המקרים לניתוחים אשר מתרחשים בחלק המרכזי של הגוף, אזור הבטן. בתוך כך נכללים ניתוחים הבאים לטפל קיבה, מעי דק, מעי גס, תריסריון, כבד ולבלב. בנוסף בתחום זה נכללים בין היתר גם ניתוחי טראומה וניתוחי שד. הכירורגיה הכללית היא עוד אחד מבין תחומי הרפואה הרבים והיא עוסקת כאמור בטיפול בפציעות, מחלות ומצבי מצוקה שונים של הגוף. בהליכים הכירורגים ישנה חובה להקפיד על סטריליות במטרה לצמצם סיבוכים וסיכונים לרבות הופעת זיהומים. בתחום  הרפואה הכירורגית ישנן מחלקות שונות אשר מפוזרות בכל בית חולים. רוב מוחלט של הניתוחים הכירורגים מתבצעים נכון להיום בבתי החולים, אך ישנה מגמה הולכת וגוברת של ביצוע ניתוחים במוסדות חיצוניים לבתי החולים. הרופא העוסק בכירורגיה מכונה כירורג וזהו למעשה כינוי להיות רופא מנתח. כמובן שבקרב הרופאים ישנם כאלו העוסקים בתחומים שונים של הכירורגיה על פי התמחויות. מקובל לעשות הפרדה בין התחומים השונים. ההפרדה מתבצעת בשל הצורך להחזיק ברמת מומחיות מספקת לכל תת תחום ברפואה הכירורגית.

מתי מתרחשת רשלנות רפואית בתחום הכירורגיה?

על מנת שמקרה יחשב מקרה רשלנות רפואית שניתן להגיש תביעה בגינה, יש להוכיח שני אלמנטים מהותיים : במהלך הליך רפואי מתרחשת תקלה או רשלנות אשר גורמת לנזק עבור המטופל. ניתן להוכיח שהנזק שנגרם למטופל מקורו בתקלה או בהתנהלות רשלנית של מי מהצוות המטפל. חשוב לזכור שהנחת המוצא היא שהצוות רפואי פועל מתוך רצון אמיתי וכנה לטפל בחולה ולסייע לו, ולכן יש לעיתים קושי רב בהוכחת ההתנהלות הרשלנית כאשר היא מתרחשת. במקרים בהם מתבררת תביעה של רשלנות רפואית בתחום הכירורגיה מתמקדים ברוב המקרים בשלב הניתוח עצמו. עם זאת חשוב לציין שישנה אפשרות למצוא פגמים בכל שלב בהליך הרפואי, מתחילתו ועד סופו. לאורך השנים ובבחינה של מקרים בהם התרחשה רשלנות רפואית ברפואה כירורגית, אפשר למצוא מאפיינים או מוטיבים חוזרים שהובילו לתביעות בגין רשלנות רפואית.

• הכנה בלתי מספקת לקראת הניתוח ואי קבלת הסכמה מדעת לטיפול
• רשלנות עקב ביצוע ניתוח שלא התאים לנסיבות המקרה
• ביצוע לא מיטבי או שלא בהתאם לפרקטיקה הנוהגת בניתוחים מסוג מסוים
• ניתוח שבוצע בחוסר מיומנות או בחוסר זהירות
• השארת חפצים או ציוד רפואי בגוף המנותחים
• רשלנות בהרדמה
• פספוס של נזק שנגרם במהלך הניתוח
• אבחון או החמצה של סיבוך בשלב שלאחר הניתוח ובשחרור המנותח מבית-החולים.

השלבים בתהליך בהם עלולה להתרחש רשלנות רפואית

ניתוח כירורגי כמו כל הליך רפואי אחר מתחיל לפני הניתוח ומסתיים לעיתים זמן רב לאחר סיום הניתוח. בכל אחד מהשלבים הללו עלולה להתרחש רשלנות רפואית.

רשלנות בשלב ההחלטה על הניתוח

בשלב זה על הרופא המטפל להסביר למטופל בצורה ברורה ככל האפשר על מה שהולך לקרות בניתוח, להציג בפני את הסכנות הטמונות בהליך ולהציג אפשרויות חלופיות אם יש כאלו. עליו להתנהל מול המטופל בשקיפות ולוודא שהמטופל הבין במה מדובר. אם לא נעשה כן ובסיום ההליך גילה המטופל שתוצאות הניתוח גרמו לנזק שיכול היה לדעת עליו ולא ידע ובכך אולי גם להימנע ממנו, אז ייתכן וישנה עילה לתביעה.

רשלנות בשלב המקדים לטיפול

מרגע הגעתו של המטופל אל המוסד בו מתבצע ההליך, הוא למעשה נתון בידיהם של הצוותים במקום והנחת המוצא הינה שכולם פועלים על פי הנהלים הבאים להבטיח את בריאות המטופל ככל האפשר. במידה ובתהליך ההכנה לניתוח בשלב המקדים התרחשה תקלה שניתן היה וצריך היה למנוע ואשר הובילה לגרימת נזק, ייתכן ומדובר במקרה המצדיק הגשת תביעת רשלנות בגינו.

רשלנות בשלב הניתוח

על הרופא המנתח לפעול על פי הנהלים והפרוטוקול המסודר הקבוע לניתוח. חייבים לזכור שכל הליך טומן בחובו סכנה, וחובה על הצוות הרפואי ובכלל זה המנתח להקפיד על כללי הזהירות, לפעול בהתאם לפרקטיקה הנוהגת ובכפוף לנהלים. ככל שהצוות הרפואי לא פעל כך והדבר הוביל לגרימת נזק, הדבר עשוי להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית.

רשלנות לאחר הניתוח

מצופה מהצוות הרפואי שיעקוב אחר התאוששות המטופלים, תסמינים ותלונות לאחר הניתוח, לקיחת מדדים נדרשים ומתן המלצות מתאימות בשחרור. רשלנות יכולה לבוא גם בשלב המעקב לאחר הניתוח, בעצם התעלמות הצוות הרפואי מהופעת סיבוכים כגון זיהומים וכיו"ב או מתלונות המטופלים.

מעקב לאורך זמן

על הרופא המטפל לבצע בדיקת מעקב שגרתית כעבור פרק זמן משמעותי על פי הנדרש, אם לא עשה כן ועקב כך נגרם נזק למטופל, עשויה להיות עילה לתביעה.

מקרים שכיחים של רשלנות רפואית בתחום הכירורגיה

המשפט המפורסם גורס שמי שעושה גם טועה. כך גם בניתוחים. מידי יום מתבצעים בישראל מאות ניתוחים שונים, וטעויות כדרכו של עולם יכולות להתרחש ולצערנו הן אכן מתרחשות. בחלק מהמקרים יש נזק קטן, בחלק אין נזק כלל ויש גם טעויות שגורמות לנזקים משמעותיים. במידה והנזק נגרם עקב טעות שהיה ניתן וצריך היה למנוע, מישהו צריך לשאת בתוצאות.

• ניתוח במיקום שגוי – מוזר ככל שישמע, לעיתים מתרחשות טעויות שבגינם מנותח אזור לא נכון בגוף. מצב כזה הוא בעייתי מכמה טעמים:
  • הנזק שנגרם מביצוע ניתוח ולמעשה פגיעה באזור בריא בגוף.
  • האיבר הפגוע לא נותח ויש צורך לבצע ניתוח נוסף על כל הכרוך בכך.

• ניתוח בהתוויה שגויה או באופן לקוי – כאשר מתבצע הליך כירורגי ללא סיבה מוצדקת או שאיננו מבוצע כנדרש. בכל אחד מהמצבים הללו על המטופל יהיה להתאושש מהליך שלא קידם במאומה את מצבו הרפואי, ואם הותיר בו גם נזק, הדבר אף חמור יותר.
• נזק במהלך הניתוח – לעיתים נוצר מצב במהלך הניתוח שבו מתרחשות פגיעות שלא לצורך וסיבוכים שונים, וביניהם:
  • מקרים בהם מתקיימת פגיעה באיברים פנימיים
  • חוסר תשומת לב לפגיעה באיברים וסיום ההליך מבלי לתקן את הפגיעה
  • השארת חפצים (ציוד ניתוחי) בגוף המנותחים

אירועים אלו עשויים להתרחש בשל רשלנות והתנהלות לא מקצועית של צוות חדר הניתוח, אשר בעקבותיהם נגרם נזק ולעיתים אף בלתי הפיך.

את מי ניתן לתבוע ?

תביעות של רשלנות רפואית מעמידות בדרך כלל דילמה בפני התובעים מכיוון שיש צורך להחליט את מי לתבוע בגין הרשלנות. יש לעשות הבחנה בין ניתוחים פרטיים בהם המטופל בוחר את המנתח, והניתוח מבוצע בבית חולים פרטי. אז יש לשקול ולהחליט את מי נכון יותר לתבוע או אם את כל המעורבים. כאשר מדובר בניתוחים המבוצעים במסגרת הרפואה הציבורית - ניתן לעיתים לתבוע רק את בית החולים שהנו חלק ממערכת הבריאות, אשר בו התבצעה הפרוצדורה ואת המדינה או כל אחד מהמעורבים באופן אישי. וכמובן את המבטחות של הגורמים השונים.

כשל באינדיקציה: כשהניתוח לא היה נחוץ

עילת רשלנות עשויה לקום עוד לפני הכניסה לחדר הניתוח – בעצם ההחלטה לנתח. "כשל באינדיקציה" משמעו ניתוח שבוצע ללא בסיס רפואי מוצדק, או בניגוד לממצאים שחייבו גישה שמרנית כמו טיפול תרופתי או מעקב. דוגמאות: כריתת כיס מרה בשל כאבי בטן שלא בהכרח נבעו מאבני מרה, ללא ניסיון מקדים ומספק בטיפול שמרני; ניתוח בקע שבוצע בחיפזון למרות סיכון ניתוחי גבוה מהרגיל וללא הצגת חלופות בטוחות יותר; או פרוצדורה פולשנית לפני השלמת הבירור הנדרש. הבסיס המשפטי כפול – הוכחה שכירורג סביר לא היה ממליץ על הניתוח בנסיבות, והפרת חובת הגילוי לגבי אפשרויות הטיפול האחרות. עילה זו מורכבת להוכחה יותר מכשל טכני, שכן יש להראות שהחלופה השמרנית הייתה נכונה וסבירה יותר באותה נקודת זמן.

פגיעה באיברים סמוכים והתאמת הטכניקה הניתוחית

הכשלים הנפוצים בשלב הביצוע הם פגיעות בלתי מכוונות ברקמות, בעצבים או באיברים סמוכים: פגיעה בצינור המרה בניתוח כיס מרה, פגיעה בעצבים מפשעתיים בניתוח בקע המובילה לכאב כרוני או לאובדן תחושה, ונקב במעי, חסם או פגיעה בכלי דם משמעותי בניתוחי בטן מורכבים. עצם הפגיעה אינה מוכיחה רשלנות; יש להראות שנגרמה מסטייה מרמת המיומנות והזהירות המצופה ממנתח סביר, ולא מסיכון טבעי שהמטופל עודכן לגביו והסכים לו מראש. גם בחירת הטכניקה נבחנת: מנתח המתעקש על גישה לפרוסקופית כאשר ממצאי הדימות או אנטומיה מורכבת מחייבים מעבר לניתוח פתוח עשוי להיחשב כמי שסטה מסטנדרט הטיפול הסביר. במקרים של כשל מובהק, כמו השארת גוף זר בבטן, עשוי לחול עיקרון "הדבר מדבר בעדו", המעביר את נטל ההוכחה לנתבע.

כשלים באשפוז, בניטור ובשחרור

חלק מהתביעות אינו נוגע לניתוח עצמו אלא לימים שאחריו:

• אי-זיהוי זיהום לאחר ניתוח, למרות חום גבוה, כאבים הולכים וגוברים או הפרשות מפצע הניתוח, ואי-מתן טיפול אנטיביוטי בזמן.
• ניטור לקוי בחדר ההתאוששות של מדדים כמו לחץ דם, דופק וסטורציה, המוביל לעיכוב באבחון דימום פנימי.
• שחרור מוקדם מדי מבית החולים, בטרם התייצב מצב המטופל ובניגוד לפרוטוקולים המקובלים.
• היעדר הנחיות שחרור ברורות לגבי סימני אזהרה ומתי יש לחזור בדחיפות לחדר המיון.

בתי המשפט פוסקים פיצויים גם כאשר הפעולה הכירורגית בוצעה כהלכה, אך הטיפול שניתן – או שלא ניתן – לאחריה חרג מהסטנדרט הסביר והוביל לנזק.

מה כוללת הסכמה מדעת לניתוח

לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, הסכמה מדעת מחייבת הסבר ברור, בפרק זמן סביר מראש, על מהות הניתוח ומטרתו, על הסיכונים והסיבוכים – לרבות סיבוכים שסבירותם נמוכה אך השפעתם קשה – על החלופות הקיימות (טיפול שמרני, גישה זעיר-פולשנית או שיטות ביצוע אחרות) ועל משמעות ההימנעות מהניתוח. חתימה טכנית על טופס בדרך לחדר הניתוח אינה מספיקה. פגיעה באוטונומיה היא עילה עצמאית: אין צורך להוכיח כשל טכני, אלא שהמידע הנדרש לא נמסר וכי לו היה נמסר ייתכן שהמטופל היה בוחר אחרת. ראו – הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

מה לאסוף לפני בדיקת התיק

מכוח חוק זכויות החולה, כל מטופל זכאי לקבל העתק מלא של התיעוד הרפואי שלו. כדאי לבקש ממחלקת הרשומות הרפואיות בבית החולים את גיליון סיכום הניתוח, פרוטוקול ההרדמה, דו"חות האחיות והניטור, תוצאות המעבדה וההדמיה (לפני הניתוח ואחריו) ומסמכי השחרור, ולצרף תיעוד של ביקורים חוזרים בשל הסיבוך ואישורי מחלה. ככל שהתיעוד שלם יותר, חוות דעת המומחה תהיה מבוססת יותר. ככלל, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים ממועד האירוע, וכאשר הנזק התגלה מאוחר יותר – ממועד גילויו, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך 10 שנים מיום אירוע הנזק; ולכן מומלץ לפנות מוקדם.

הגשת תביעה ברשלנות רפואית בתחום הכירורגיה

כמו בכל טיפול רפואי, יש להבין שלא כל נזק או תוצאה מצערת הינה תוצר של רשלנות. על מנת שניתן יהיה לתבוע בעילה של רשלנות רפואית בשל ניתוח ונזקים שנגרמו בעטיו, על המקרה להיבדק על ידי עו"ד לרשלנות רפואית ומומחים רפואיים בתחום המתאים למקרה ונסיבותיו, שיבחנו את התהליכים שפורטו לעיל, את המסמכים הרפואיים, ואת המצב הרפואי בעקבות האירוע וזאת על מנת להגיע למסקנה באם קיים בסיס להגשת תביעה. הנכם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו על מנת לברר האם גם המקרה שלכם מקורו ברשלנות רפואית. המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.