התיישנות תביעות ברשלנות רפואית

כאשר אדם סובל מנזק בעקבות טיפול רפואי, המחשבה על פנייה לערכאות משפטיות לא תמיד עולה באופן מיידי. לעיתים מדובר במצב רפואי מתמשך, לפעמים הנזק מתגלה רק לאחר תקופה ארוכה, ובמקרים רבים – חוסר הוודאות, הפחד, או התחושה ש"אי אפשר לנצח את המערכת" מרתיעים את הנפגעים מלנקוט פעולה.
אבל יש כלל אחד שהוא מהותי ומכריע: הזמן לא עובד לטובתכם.

על פי הדין בישראל, קיימת תקופת התיישנות קצובה בחוק, אשר במרבית המקרים חוסמת את האפשרות להגיש תביעה לאחר תום תקופה זו  גם אם מדובר במקרה ברור של רשלנות רפואית.

לכן, חשוב להבין מהי המשמעות של "התיישנות", מה החריגים, ובעיקר – למה כדאי לפעול בזמן ולא לדחות.

מהי תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית?

בעיקרון, החוק קובע כי תביעה בגין רשלנות רפואית מתיישנת בתוך 7 שנים. ספירת התקופה הזו מתחילה ממועד האירוע – היום שבו התרחש המעשה הרשלני.

אבל, וה"אבל" כאן משמעותי – יש מקרים שבהם הנזק שנגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי לא מתגלה מיד. ייתכן שמדובר בתסמין שמופיע באיחור, בבדיקה שלא בוצעה, באבחנה שהוחמצה, או אפילו בהליך כירורגי שלא הצליח, אך השלכותיו יתגלו רק בהמשך.

במצבים כאלה, הדין מאפשר להתחיל את "מרוץ ההתיישנות" מהמועד שבו הנזק התגלה או מהמועד שבו אדם סביר היה אמור לגלות אותו. עם זאת, גם כאן יש הגבלה – התביעה חייבת להיות מוגשת בתוך 10 שנים מיום אירוע הנזק (סעיף 89 לפקודת הנזיקין), גם אם הנזק התגלה באיחור.

דוגמאות נפוצות לחריגים לכלל – מתי ניתן להגיש תביעה גם מעבר ל-7 השנים?

קטינים

כאשר מדובר בנפגע שהוא קטין (כלומר, מתחת לגיל 18) במועד שבו התרחשה הרשלנות, ההתיישנות אינה מתחילה להיספר מיום המעשה אלא רק ביום בו מלאו לו 18. מכאן, שבפועל ניתן להגיש את התביעה עד גיל 25.

זהו חריג חשוב שנוגע בין היתר למקרים של רשלנות בלידה, אבחון לקוי של בעיות התפתחותיות בילדים, או טיפולים רפואיים שניתנו בגיל צעיר.

התיישנות שלא מדעת

במקרים מסוימים, החוק מכיר בכך שהנפגע לא ידע ולא יכול היה לדעת שנפגע כתוצאה מרשלנות רפואית. ובמילים אחרות, שנעלמו ממנו העובדות שהמוות את עילת התביעה. 

למשל, אם רק לאחר עיון ברשומות רפואיות, בירור רפואי או בעקבות חוות דעת מומחה – מתברר שהייתה התרשלות ושהיא הסיבה לנזק.

במקרים כאלה, ההתיישנות תחל מהיום שבו התגלה הקשר בין הנזק לבין הרשלנות, ולאו דווקא מהיום שבו נגרם הנזק. עם זאת, חשוב דעת – החריג הזה לא מתקבל בקלות בבתי המשפט, והוא דורש הוכחות חזקות לכך שלא ניתן היה לדעת על הרשלנות במועד מוקדם יותר.

אי כשירות משפטית – ליקוי נפשי או שכלי

כאשר הנפגע לא היה כשיר משפטית (למשל בשל ליקוי נפשי או שכלי), ולא הייתה עליו אפוטרופסות או שלא היה מסוגל לטפל בענייניו – החוק עוצר את מרוץ ההתיישנות עד למועד שבו מונה אפוטרופוס המודע לעובדות עילת התביעה או שבו כשירותו חזרה.

מה קורה אם מגישים את התביעה באיחור?

אם חלפה תקופת ההתיישנות, בית המשפט עשוי לדחות את התביעה – גם אם מדובר במקרה רשלנות רפואית חמורה וברורה. לעיתים יטען הנתבע טענת "שיהוי", גם אם לא חלפו 7 השנים, בטענה שהתביעה הוגשה באיחור לא סביר שגורם לו נזק ראייתי או פוגע בהגנתו.

המשמעות בפועל: 

באופן כללי ניתן לומר כי מרגע שנקבע כי חלפה תקופת ההתיישנות ושאין תחולה לחריגים – אין זכות תביעה.

עצירת ההתיישנות – האם זה אפשרי?

כן. יש מספר פעולות שיכולות לעצור את מרוץ ההתיישנות:

• הגשת כתב תביעה לבית המשפט – עוצרת את ההתיישנות לאותו מקרה.
• הסכמה בין הצדדים – בחוזה נפרד צדדים להליך יכולים להסכים על תקופת התיישנות ארוכה מזו הקבועה בחוק. אך גם זאת, לעיתים רק לזמן מוגבל.
• החלטות שבחוק – כמו תיקונים לחוק, והוראות מיוחדות.

יש להיזהר מאוד ולא להסתמך על מנגנוני עצירה כאלה מבלי ייעוץ משפטי מדויק, כי הם לא בהכרח יעילים בכל מקרה.

אז מה כדאי לעשות כשעולה חשש לרשלנות רפואית?

1. לא לדחות את הבירור – גם אם אינכם בטוחים, גם אם לא ברור מהי מידת הפגיעה – פנייה ראשונית לעורך דין תאפשר לכם להבין האם יש עילה לתביעה ומה מסגרת הזמן הרלוונטית.
2. לשמור תיעוד רפואי – בקשו את כל המסמכים והבדיקות. לכל אדם בישראל יש זכות מלאה לקבל העתק של הרשומות הרפואיות שלו, גם ממוסדות ציבוריים וגם מפרטיים.
3. לפנות לייעוץ מקצועי – עורך דין שעוסק בתחום הרשלנות הרפואית יידע להפנות אתכם למומחה רפואי, לנתח את המסמכים ולהעריך האם יש עילה לתביעה – לפני שחלילה תתיישן.

לסיכום – אל תיתנו לשעון לקבוע את גורלכם

התיישנות תביעה ברשלנות רפואית היא לא רק עניין טכני – היא יכולה להיות הקו הדק שמפריד בין צדק לעוול, בין פיצוי שיאפשר לכם לשקם את חייכם לבין דחייה כואבת.

אם יש לכם חשש כי נפגעתם מטיפול רפואי רשלני – פנו לייעוץ משפטי שיכול לעזור לכם להבין את זכויותיכם, להגן עליהן, ולפעול בזמן הנכון ובדרך הנכונה.