פצע ניתוחי שגרם לזיהום – מי אחראי ומה מגיע לכם?

פצע ניתוחי שגרם לזיהום הוא מצב שבו האזור שנותח נדבק בחיידק או גורם זיהומי אחר ומתפתחת דלקת המעכבת ריפוי, גורמת לנזק רקמתי ואף עשויה לסכן חיים. במצב כזה מטופלים מתמודדים עם אשפוזים חוזרים, ניתוחים נוספים וצלקות נפשיות. הבשורה המעודדת היא שעם ייצוג משפטי מקצועי ניתן לתבוע פיצוי המשקף את מלוא הנזק שנגרם לכם.

מהו פצע ניתוחי שגרם לזיהום וכיצד הוא נוצר?

פצע ניתוחי שגרם לזיהום מתאר את התופעה שבה אתר הניתוח – הרקמות שנחתכו, נפתחו, נתפרו או הושתל בהם חומר זר – נדבק בחיידק, פטרייה או גורם זיהומי אחר במהלך הניתוח עצמו, סמוך לו או בתקופת ההחלמה.

במונחים מקצועיים מדובר ב-Surgical Site Infection, המוגדר על פי אמות המידה של ה-CDC (הרשות לבקרת מחלות ומניעתן בארה״ב), שאומצו על ידי משרד הבריאות בחוזר מנכ"ל 24/2001, כזיהום באזור הניתוח המופיע תוך 30 יום מההליך (או עד שנה כאשר הושתל חומר זר), ומסווג כזיהום שטחי של החתך, זיהום עמוק או זיהום באיבר/חלל.

זה המקום שבו חשוב לי לעצור לרגע כדי להבהיר לכם נקודה חשובה: עצם הופעת זיהום בעקבות ניתוח אינה מעידה אוטומטית על רשלנות.

הרפואה הכירורגית מכירה בכך שזיהום הוא סיכון מובנה בחלק מההליכים, ובמקרים מסוימים מדובר בסיבוך סביר וצפוי.

השאלה המשפטית המרכזית שאני בוחן בכל תיק שמגיע אלי, היא האם הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקובל לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו – או שמא חרג מאמות מידה אלו וגרם לזיהום שהיה ניתן למנוע, או לא פעל כנדרש כדי לטפל בו נכון ובמועד.

מתי הצוות הרפואי נושא באחריות לפצות את המטופל על פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

השאלה מתי כשל בטיפול בזיהום של פצע ניתוחי, הופך לרשלנות רפואית – היא לב ליבה של תביעות מסוג זה.

בתחום זה מבחין בין ארבעה שלבים שבכל אחד מהם עשויה להתרחש התרשלות שמובילה לזיהום בפצעים ניתוחיים:

רשלנות רפואית טרום הניתוח

בשלב זה, התרשלות תתבטא לרוב בכשל בהערכת גורמי הסיכון שחושפים את המטופל לזיהום. סוכרת לא מאוזנת, השמנת יתר, עישון, טיפול תרופתי מדכא חיסון או זיהומים פעילים אחרים בגוף – כל אלו דורשים התייחסות לפני הקביעה אם והאם להתקדם להליך הניתוחי. איזון לקוי של ערכי הסוכר טרם ניתוח אלקטיבי, לדוגמה, מעלה משמעותית את הסיכון להתפתחות זיהום ניתוחי.

רשלנות במהלך הניתוח

בחדר הניתוח, סטייה מסטנדרט הזהירות המקובל, יכולה לבוא לידי ביטוי במספר דרכים: כשל בשמירה על סטריליות נאותה, שימוש בציוד מזוהם או ציוד שלא עבר חיטוי מספק, חשיפה ממושכת מדי של רקמות פתוחות לאוויר הפתוח, פגיעה בלתי הולמת ברקמות הסובבות את אזור הניתוח, בחירה בטכניקה ניתוחית המגבירה את הסיכון לזיהום ללא הצדקה רפואית מתאימה.

התרשלות במתן הטיפול האנטיביוטי המונע

הקפדה על מתן אנטיביוטיקה מונעת במועד הנכון, במינון הנכון ובסוג המתאים להליך הניתוחי הספציפי – היא מאבני היסוד של מניעת זיהומים ניתוחיים. אי מתן טיפול אנטיביוטי מקדים בניתוחים המחייבים זאת, או מתן טיפול שאינו מותאם לסוג החיידקים הצפויים באתר הניתוח, מהווים סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל.

רשלנות במעקב לאחר הניתוח

זהו המקום שבו אני רואה את חלק הארי של תיקי הרשלנות בתחום זה. הקלת ראש בתלונות המטופל על כאבים חריגים, נטייה לפטור אדמומיות מקומית כתופעה זמנית, אי ביצוע בדיקות דם בזמן, איחור בנטילת תרבית, או דחיית טיפול נמרץ ברגע שמתפתחים סימני אלח דם – כל אלו מהווים מחדלים שעשויים להפוך סיבוך הניתן לטיפול לנזק קשה ומתמשך. איחור באבחון סיבוך פוסט-ניתוחי הוא מחדל חוזר שאני רואה במסגרת הטיפול בנפגעי רשלנות רפואית.

הסכמה מדעת ויידוע מטופלים על סיכוני הזיהום בעקבות פצע ניתוחי

היבט נפרד ועצמאי בתביעות בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום הוא שאלת ההסכמה מדעת.

סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, מטיל על הגורם המטפל חובה למסור למטופל את המידע הרפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול הרפואי המוצע.

בכלל זה – האבחנה והפרוגנוזה, מהות ההליך, הסיכונים הכרוכים בו לרבות תופעות לוואי, הסיכויים והסיכונים של טיפולים חלופיים, והעובדה שמדובר בטיפול בעל אופי חדשני.

כשהמידע הנמסר למטופל חסר, חלקי או שטחי – וכאשר מטופל סביר היה שוקל את ההחלטה אחרת אילו ידע – קמה עילת תביעה נפרדת בגין פגיעה באוטונומיה, אף ללא הוכחת רשלנות בביצוע הניתוח עצמו.

אני נתקל בלא מעט מקרים שבהם המטופל קיבל הסבר כללי מאוד על "סיכון לזיהום" לאחר הניתוח, אך לא הוסבר לו דבר על שיעור הסיכון בניתוח הספציפי שהוצע לו, על הסיבוכים החמורים האפשריים כתוצאה מזיהום, או על קיומן של חלופות טיפול עם פרופיל סיכון נמוך יותר.

כיצד מזהים את הנזק ומוכיחים שקיים קשר סיבתי למחדל רפואי בתביעת פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

תביעת רשלנות רפואית בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום אינה יכולה להסתמך רק על ההוכחה שהצוות הרפואי התרשל ושהמטופל ניזוק.

אלו הם שני יסודות בלבד מתוך הבסיס שעליו נשענת עילת התביעה.

החוליה השלישית, ולעיתים המורכבת ביותר להוכחה, היא הקשר הסיבתי בין ההתנהגות הרשלנית של הצוות הרפואי לבין הנזק הספציפי שנגרם לתובע. אני מקדיש בכל תיק שעובר אצלי תשומת לב מיוחדת לסוגיה זו.

בתיקים מסוג זה, יש צורך לענות על השאלה: האם הזיהום עצמו נגרם בעטיה של הרשלנות, או שמא הזיהום היה מתפתח בכל מקרה אך הרשלנות באה לידי ביטוי בעיתוי האבחון או באיכות הטיפול בזיהום?

לפעמים מדובר ברשלנות שהגדילה את היקף הנזק, גם אם לא הולידה אותו מלכתחילה.

במצבים כאלו עשויה לקום עילת תביעה בגין אובדן סיכויי החלמה – דוקטרינה שמכירה בכך שהפחתת הסיכוי להחלמה מלאה היא נזק בר פיצוי בפני עצמו.

מה הפיצוי המגיע לכם בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

הפיצוי בתביעות פצע ניתוחי שגרם לזיהום נקבע על פי ראשי נזק מקובלים בדיני הנזיקין, תוך התאמה למאפיינים הייחודיים של התיק הספציפי.

מניסיוני, חישוב הפיצוי בתיקים אלו של רשלנות רפואית, הוא מורכב יותר מתביעות נזיקיות ״שגרתיות״, מאחר שהנזק לרוב משולב – גופני, נפשי וכלכלי כאחד, ויש לקשור אותו כפי שהסברתי קודם, לרשלנות הנטענת.

ראשי הנזק העיקריים שניתן לתבוע בגינם פיצוי בתיק פצע ניתוחי שגרם לזיהום

להלן כמה מראשי הנזק העיקריים שניתן לתובע בתיקים מסוג זה, על מנת שתבינו את היקף הפיצוי שעשוי להגיע לכם:

• נזק לא ממוני (כאב וסבל) – מורכב מהסבל הפיזי, המצוקה הנפשית, השפעת הזיהום על איכות החיים וכדומה.
• הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד – הכנסות שאבדו במהלך תקופת ההחלמה הממושכת, וצפי ההפסד העתידי בעקבות נכות שנותרה.
• הוצאות רפואיות מיוחדות – טיפולים שלא ממומנים על ידי קופת החולים, ניתוחים פרטיים מתקנים, אביזרים ועזרים.
• עזרת צד שלישי – סיוע סיעודי וטיפולי שנדרש במהלך ההחלמה ולעיתים גם בעתיד הקרוב.
• הוצאות נסיעות – לטיפולים, להמשך מעקב, לחוות דעת מומחים.

היקף הפיצוי בכל אחד מראשי הנזק תלוי מן הסתם בנתונים האישיים שלכם, בחומרת הזיהום ובדרגת הנכות שנקבעה לכם בעקבותיו (אם הוכרתם כבעלי נכות).

אילו מסמכים יש לאסוף לצורך הגשת תביעה בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

כפי שאני מסביר תמיד למיוצגיי, הבסיס להצלחתה של תביעת רשלנות רפואית מונח הרבה לפני הגשתה – עוד בשלב ההכנה ובאיכות החומר הראייתי שעומד לרשות עורך הדין והמומחה הרפואי שמלווה את התיק.

בהתאם לכך, אני מנחה את הלקוחות שמגיעים אלי עם חשד לפצע ניתוחי שגרם לזיהום, לרכז את כלל המסמכים הבאים:

צ'קליסט המסמכים לצורך בחינת תיק רשלנות רפואית שהובילה לזיהום ניתוחי

• סיכום אשפוז מהניתוח המקורי, כולל פרוטוקול הניתוח
• גיליון סיעודי מלא מתקופת האשפוז
• תוצאות תרביות, בדיקות דם וצילומי הדמיה
• סיכומי ביקור במרפאות חוץ ובחדר מיון לאחר השחרור
• סיכומי אשפוז חוזרים בעקבות הזיהום
• פרוטוקולים של ניתוחים חוזרים, אם בוצעו
• מרשמי תרופות אנטיביוטיות וטיפולים נוספים
• תיעוד תקשורת עם הצוות הרפואי (הודעות, מיילים, רישומי שיחות)
• תמונות של אתר הזיהום בשלבים שונים
• אישורי מחלה ומסמכים על אבדן ימי עבודה
• קבלות על הוצאות רפואיות שלא מומנו על ידי קופת החולים

חשוב לי לציין מראש שאיסוף החומר הרפואי הוא עניין שדורש סבלנות ולעיתים גם התעקשות מול גורמים שמתקשים לאתר תיעוד ישן. גם בכך באפשרותי לכוון אתכם ולסייע במידת הצורך.

⚠️ לתשומת ליבכם !  מומלץ לא לפנות לבית החולים לבד ובכתב טרם התייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית. פניות בכתב ישירות לבית החולים בבקשת הסברים על האירוע הזיהומי עלולות להוביל לתגובות שבלוניות מטעם המחלקה המשפטית של המוסד הרפואי, אשר ינוסחו באופן שיקשה בהמשך על הוכחת התביעה. לכן עדיף בשלב הראשון לשקוד על איסוף התיעוד הרפואי בלבד, ואת הפנייה לבית החולים, להשאיר לטיפולו של עורך דינכם.

כיצד מתנהל תהליך התביעה בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

תביעה בגין רשלנות רפואית בזיהום ניתוחי מתפרשת על פני שלבים ברורים, וכל שלב מצריך עבודה מקצועית ומדויקת.

שלב ראשון: בחינת התיק בעין מקצועית

בשלב זה נערכת פגישת היכרות ראשונית שבה אני שומע את גרסתכם, סוקר את החומר הרפואי שאספתם ומשתף אתכם בהתרשמות הראשונית שלי לגבי קיומה של עילה לתביעה. לעיתים בשלב זה אני מבקש להשלים מסמכים נוספים כדי שאוכל לפרוש בפניכם את ערוצי הפעולה האפשריים להמשך.

שלב שני: התייעצות עם רופא מומחה

בתיקי זיהום ניתוחי, אני נעזר במומחים מתחום הכירורגיה הספציפי שקשור לניתוח, ובמומחי מחלות זיהומיות. המומחה בוחן את התיעוד, נפגש איתכם אם הדבר נדרש, ומספק חוות דעת מקצועית לגבי שאלת התרשלות והאם קיים קשר סיבתי לנזק שחוויתם. לחוות דעת המומחה תפקיד מרכזי בהצלחתה של תביעת הרשלנות הרפואית.

שלב שלישי: הגשת כתב תביעה

לאחר קבלת חוות דעת תומכת מהרופא המומחה, אני מכין את כתב התביעה הכולל את העובדות, ההיסטוריה הרפואית, פירוט האירועים שנחשדים כרשלנות, הנזקים שנגרמו לכם וסכום התביעה. כתב התביעה מוגש לבית המשפט יחד עם חוות הדעת ושאר המסמכים התומכים.

שלב רביעי: ניהול ההליך עצמו

שלב זה כולל קבלת כתב הגנה מהנתבעים, חוות דעת נגדית, החלפת תצהירים, ניהול ישיבות קדם משפט, חקירות נגדיות וניסיונות לפשרה. במרבית התיקים, ההליך מסתיים בפשרה לפני שלב ההוכחות, אך אני נערך תמיד גם לאפשרות של ניהול הליך משפטי מלא עד לקבלת פסק דין.

💡 חשוב לדעת: תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית עומדת על שבע שנים, על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. עם זאת, ישנם גם חריגים, לדוגמה בהתאם לסעיף 8 לחוק (כלל הגילוי המאוחר), כאשר נעלמו מעיני התובע העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו, מניין התקופה מתחיל מהיום שבו נודעו לו עובדות אלו. כל מקרה צריך להיבחן לגופו. בתיקי זיהום פצע ניתוחי, מועד הגילוי עשוי להיות מאוחר משמעותית למועד הניתוח עצמו – לעיתים רק כאשר מסתבר שהזיהום גרם לנזק קבוע. לכן אל תוותרו על בחינת מקרה בשל חשש שעבר זמן רב מאז הניתוח, עד שלא נבחן מועד גילוי הנזק בנסיבות הספציפיות שלכם.

שאלות נפוצות על פצע ניתוחי שגרם לזיהום

האם כל זיהום לאחר ניתוח הוא תוצר של רשלנות רפואית?

לא. זיהום עשוי להתפתח גם בניתוח שנערך כראוי, מאחר שמדובר בסיכון מובנה בכירורגיה. השאלה המשפטית היא האם הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקובל, ואם לא – האם החריגה גרמה לנזק שניתן היה למנוע.

תוך כמה זמן מהניתוח יכול להתפתח זיהום ולשמש כעילה לתביעה?

מבחינה רפואית, על פי אמות המידה של ה-CDC שאומצו בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 24/2001, הגדרת הזיהום תלויה באופיו ובנוכחות גוף זר: זיהום שטחי של החתך מוגדר ככזה המופיע בתוך 30 יום מההליך. עם זאת, זיהום עמוק או זיהום באיבר/חלל שבהם מעורב שתל, תותב או חומר זר (כמו רשת, מפרק או מסתם), מוכרים רשמית כסיבוך ניתוחי גם אם התפתחו עד שנה ממועד הניתוח.

מבחינה משפטית, עיתוי גילוי הזיהום הוא קריטי לקביעת חלון הזמנים להגשת התביעה. ככלל, תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים מיום הניתוח. ואולם, במקרים של "גילוי מאוחר" – שבהם הזיהום היה סמוי מן העין או שהקשר הסיבתי לרשלנות נעלם מהמטופל מסיבות שלא היו תלויות בו – עשוי בית המשפט להאריך את התקופה מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות או סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, המאפשרים לתבוע מיום הגילוי, ובלבד שלא חלף "מחסום עשר השנים" המוחלט ממועד הניתוח (במקרה שבו עצם הנזק התגלה באיחור). אך כל מקרה צריך להיבחן לגופו.

האם ניתן לתבוע גם אם הזיהום טופל בסופו של דבר בהצלחה?

כן. גם זיהום שטופל והבריא יכול לבסס תביעה אם נגרם בעקבות התרשלות, אם דרש אשפוזים נוספים, ימי מחלה ארוכים, סבל וכאב, או פגיעה זמנית בכושר העבודה. הפיצוי במקרים אלו יתמקד בנזק שאכן נגרם, גם אם החלמה מלאה הושגה לבסוף.

מי הנתבעים בתביעה בגין פצע ניתוחי שגרם לזיהום?

הנתבעים הם בדרך כלל בית החולים, חברת הביטוח שלו, ולעיתים הרופאים המנתחים בעצמם. בניתוחים שנערכו במסגרת פרטית, התביעה תופנה גם נגד בעלי המסגרת הפרטית והרופא המבצע.

כמה זמן אורכת תביעת רשלנות רפואית בגין זיהום ניתוחי?

משך ניהול ההליכים תלוי בנסיבות התיק, במורכבות הראיות הרפואיות, בעמדת הנתבעים ובהחלטות בית המשפט. חלק מן התיקים מסתיימים בפשרה בשלבים מוקדמים יחסית, ואחרים מתפרשים על פני תקופה ארוכה יותר. מטרתי בכל תיק היא לקדם את התהליך באופן יעיל תוך מיצוי מלא של זכויות מיוצגיי.

כיצד נקבע שכר הטרחה בתביעות רשלנות רפואית?

ככלל, משרדי גובה שכר טרחה המותנה בתוצאה – כלומר, אחוז מהפיצוי שיתקבל בסוף ההליך.

המפתח למיצוי מלא של זכויותיכם בעקבות פצע ניתוחי שגרם לזיהום

פצע ניתוחי שגרם לזיהום הוא אחד הסיבוכים המורכבים ביותר ברפואה הכירורגית. מבחינה משפטית, התיקים בתחום זה דורשים בחינה זהירה של כל שלב בטיפול – מההיערכות לפני הניתוח, דרך ביצועו, ועד לטיפול ולמעקב לאחריו.

רק בחינה מקצועית מקיפה תאפשר לקבוע האם הזיהום הוא תוצאה של סיכון רפואי סביר או של כשל שניתן וצריך היה למנוע.

אם אתם או בני משפחתכם סובלים מתוצאות של זיהום ניתוחי שמתפתח לאחר ניתוח, אני מזמין אתכם ליצור עמי קשר לבחינת זכויותיכם המשפטיות באופן יסודי ומקצועי.