רשלנות רפואית בשבץ מוחי

שבץ מוחי הנקרא גם אירוע מוחי, הוא אירוע שקשה לחזות אותו, הוא תוקף את הגוף במהירות ומשארי נזק רב לגוף עד כדי מוות במקרים מסוימים. אם זאת יש לו סימנים מקדימים, יש מגוון של פעולות היכולות למנוע את השבץ הראשון, ולבטח את הבאים לאחריו לאחר שהמטופל כבר נמצא בהשגחה. לכן רשלנות רפואית בשבץ מוחי היא אירוע מורכב ומסוכן.

מהו שבץ מוחי

אירוע מוחי הוא מצב רפואי המסכן מאד את בריאותו של הלוקה בו עד כדי אפשרות ממשית למוות. השבץ עצמו נגרם על ידי אחת מ-2 האפשרויות המוכרות לרפואה כיום:

1. שבץ המורגי (דימומי) – דימום תוך מוחי היוצר לחץ על המוח.
2. שבץ איסכמי – הפרעה בזרימת הדם אל המוח בשל מצב בו יש חסימה חלקית או מלאה של כלי דם המובילים אל המוח את הדם העשיר בחמצן הנחוץ לו.

על פי הנתונים של האיגוד הנוירולוגי בישראל, יותר מ- 80% ממקרי השבץ נגרמים בשל הפרעה בזרימת הדם אל המוח (שבץ איסכמי).

כאשר מתרחש שבץ במוחו של אדם ההגדרה כל שניה קובעת היא יותר ממדויקת. בכל מקרה של שבץ, ישנו פרק זמן קצוב של שעות בודדות בו יש אפשרות להעניק טיפול בטרם יגרם מהשבץ נזק בלתי הפיך. מטרת הטיפול היא לאפשר מחדש את זרימת הדם למוח מהאזור החסום ולמנוע נזק אפשרי או אם מדובר בשבץ המורגי אז הטיפול מתמקד בשליטה בדימום והפחתת הלחץ בתוך המוח.

התוצאה הנלווית לכך והיא משמעותית מאד, היא הפחתת הפגיעה ביכולת התפקוד שעלולה להתרחש כתוצאה מהאירוע.

במקרה בו חווה אדם אירוע של שבץ מוחי יש חשיבות גדולה לעריכת בדיקות מקיפות נוספות בהקדם האפשרי על מנת לאתר אם קיימים מקרי חסימה או גורמים נוספים העלולים להוביל לאירוע מוחי נוסף.

מצב נוסף של אירוע שבץ, הוא אירע בו התרחש שבץ חולף, כלומר הייתה חסימה לפרק זמן באחד מכלי הדם, אך היא לא גרמה נזק והשתחררה. יש חשיבות עצומה לזיהוי של אירועים מסוג זה בעיקר משום שהחשיבות שלהם היא ביכולת לחזות את העתיד ומהווים דגל אדום שיש לטפל בו ולמנוע מקרה עתידי של שבץ מוחי שככל הנראה יגיע אם לא יתבצע טיפול.

גורמי סיכון לשבץ מוחי

בין הגורמים הבולטים לאירועים מוחיים ניתן למצוא: יתר לחץ דם, עודף משקל, עישון, מחלות לב, וניהול אורח חיים לא בריא.

ניהול סיכונים נכון מצד מערכת הרפואה, כגון – מעקב אחר מדדי המטופלים, איזון ובקרה של גורמי הסיכון הנ"ל ואף מתן טיפול תרופתי, עשויים להפחית משמעותית את הסיכוי ללקות בשבץ מוחי.

מקרים של רשלנות רפואית בשבץ מוחי

במקרה של שבץ מוחי מקרי רשלנות רפואית עלולים להוביל לנזקים קשים ובלתי הפיכים למטופל. מדובר בנזקים משני חיים, מוגבלות קשה ואף מוות.

להלן מספר דוגמאות עיקריות שמצדיקות הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בשבץ מוחי:

פספוס גורמי סיכון ו/או ניהול לקוי של גורמי סיכון בטרם האירוע

רופא שהתעלם מנתונים ומדדים חריגים אצל מטופלים, מההיסטוריה המשפחתית, מחלות כגון מחלות לב או סוכרת, ולא הסביר או הזהיר את המטופל לשנות מאורח חייו או לא הנחה ליטול טיפול תרופתי תואם, מתרשל בתפקידו ואחריותו. אירוע מוחי שנגרם למטופל אשר היה ניתן למנוע על ידי אבחון גורמי הסיכון בזמן ומניעתם, עשוי להקים עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.

זיהוי שלא התרחש בזמן ובשל כך אבד פרק הזמן הדרוש למתן טיפול שיאפשר את זרימת הדם למוח

התעלמות או פספוס בזיהוי הסימנים של שבץ, דוגמת עיוותי פנים, קושי בדיבור או חולשת צד אחד בגוף, המעידים על אפשרות לשבץ מוחי, או במקרים אחרים בטיפול איטי בחולה הנמצא במוסד רפואי ובין השאר אי ביצוע בדיקות מהותיות כמו CT כאשר חלון ההזדמנויות לטיפול קצר. בפרק הזמן הזה יכול להיות שאספקת החמצן למוח כבר נפגעה והנזק נגרם ואף הפך בלתי הפיך. אלו מקרים שיש בהם עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בשבץ מוחי.

כאשר מתגלים סימנים מקדימים ישנן 2 אפשרויות טיפול מקובלות:

טיפול תרופתי – היכול לאפשר את חידוש זרימת הדם. יכול להינתן בפרק הזמן של מספר שעות מזיהוי הסימנים הראשונים ובכך לצמצם מאוד את הנזקים האפשריים.

צנתור מוח – הצנתור מביא לפתיחת החסימה וחידוש זרימת הדם.  הפעולה מבוצעת על ידי קטטר שמוחדר לגוף ומטרתו להוציא את הקריש החוסם. מדובר בפעולה מורכבת שדורשת מומחיות. חידוש זרימת הדם יכול לשפר מאוד את הפרוגנוזה של המטופל ואף להציל חיים.

אי מתן טיפול מניעתי במקרה של אירוע מוחי חולף / שבץ מוחי קל

כפי שכבר צוין, אירוע חולף הוא אינדיקטור ברור לכך שיש סבירות גבוהה להתרחשות שבץ מוחי נוסף, על פי מחקרים – בתוך מספר שבועות. יש לבצע אבחון מקיף, בין היתר מדידות לחץ דם, בדיקות דופלר, הדמיות וכיו"ב.

במצב בו לא מתבצע בירור מקיף ולא ניתן טיפול מתאים לאחר אירוע חולף מדובר בהתנהלות שחורגת מסטנדרט הטיפול הסביר. במידה והאירוע המוחי החולף לא טופל כנדרש, ולאחר מכן התרחש שבץ נוסף שגרם לנזק ייתכן ויש בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית.

טיפול לקוי לאחר שבץ / אי מניעה של אירוע מוחי נוסף

כל אדם שחווה שבץ מוחי נמצא החל מאותו הרגע ברמת סיכון גובהה יותר לקבלת אירוע מוחי נוסף. בשל עובדה זאת, אי הענקת טיפול מניעתי הכולל בירור סיבת האירוע המוחי ובדיקות אבחון להתאמת הטיפול המיטבי למי שסבל משבץ מהווה התנהלות שאפשר לראות בה כרשלנית. אי מניעת אירוע חוזר במקרה של שבץ מוחי היא ללא ספק אירוע שלא אמור להתרחש. במידה והוא אכן קרה, ייתכן ויש כאן מקום לתביעה בגין רשלנות.

טיפול לקוי בפרפור עליות ובנוגדי קרישה

פרפור עליות הוא הפרעת קצב לב נפוצה הגורמת להיווצרות קרישי דם בלב, שעלולים לנדוד אל המוח. הטיפול המקובל במצב זה הוא מתן תרופות נוגדות קרישה. רופא שלא אבחן את ההפרעה כאשר יכול היה וצריך היה לעשות זאת, או שאבחן אותה ולא המליץ על הטיפול שהיה נדרש בנסיבות, עשוי לשאת באחריות אם המטופל לקה בשבץ. כך גם כשל במעקב אחר מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה – אי-התאמת מינונים או שינוי בסוג התרופה ללא מעקב מתאים.

רשלנות במהלך האשפוז והשיקום

גם לאחר האבחון והטיפול הראשוני עלולים להיגרם נזקים שניתן וצריך היה למנוע: כשל במניעת סיבוכים כגון פצעי לחץ וזיהומים, טיפול תרופתי לקוי, או שחרור מבית החולים ללא הפניה מסודרת לשיקום.

כשלים בזיהוי הראשוני: מרופא המשפחה ועד חדר המיון

הכשל עשוי להתחיל עוד במרפאת הקהילה: מטופל שחש נימול חולף, קושי קל במציאת מילים או מעידה פתאומית פונה תחילה לרופא המשפחה. הסטנדרט הרפואי מחייב רופא החושד באירוע מוחי להפנות את המטופל לבית החולים, וכל התנהלות אחרת גוזלת שעות קריטיות.

בבית החולים, האבחנה בין שבץ איסכמי לשבץ דימומי נעשית באמצעות בדיקת הדמיה, לרוב CT, והיא קריטית משום שהטיפול בשני הסוגים עשוי להיות הפוך: בשבץ איסכמי מנסים לפתוח את החסימה, ובשבץ דימומי – לעצור את הדימום ולהוריד את הלחץ התוך-גולגולתי. הכשלים בחדר המיון נוגעים בעיקר לשלושה צמתים:

• טריאז' שגוי – מטופל עם תסמינים נוירולוגיים פתאומיים שמסווג בדחיפות נמוכה וממתין שעות, במקום הפעלה מיידית של פרוטוקול "קוד שבץ" והפניה ישירה להדמיה דחופה.
• "אבחנות נוחות" – ייחוס התסמינים למיגרנה, לחרדה או ל"וורטיגו" ושחרור הביתה, תוך הפרת חובת האבחנה המבדלת. רופא הרושם "לא נראה כשבץ" מבלי לבצע הדמיה דחופה (CT או CTA ראש) עשוי להימצא כמי שחרג מהסטנדרט המצופה מרופא סביר.
• עיכוב בהדמיה ובייעוץ נוירולוגי – CT שמתעכב בשל עומס, מכשיר תפוס או הפניה שלא סומנה כדחופה, או נוירולוג כונן שאינו זמין בזמן.

כשלים נוספים נוגעים לטיפול עצמו: אי-מתן טיפול ממיס קרישים (tPA) למטופל מתאים שהגיע בזמן, ללא סיבה מוצדקת; מתן מדללי דם לפני שבדיקת ה-CT שללה שבץ דימומי – פעולה העלולה להחמיר את הדימום; ועיכוב בלתי מוצדק בהעברת מטופל הזקוק לצנתור מוחי מבית חולים שאין בו יכולת צנתור למרכז בעל יכולת כזו.

באופן כללי, מקובל לתת tPA בחלון של עד 4.5 שעות מהופעת התסמינים, ואצל מטופלים מסוימים עם חסימה בכלי דם גדול פרוטוקולים עדכניים מאפשרים צנתור מכני גם בחלון מורחב של עד 24 שעות, בכפוף לבדיקות הדמיה מתקדמות.

גם כשמטופל מתעורר משנתו עם חסר נוירולוגי ומועד תחילת התסמינים אינו ברור ("שבץ ביקיצה"), הפרקטיקה העדכנית מדברת על MRI מתקדם המסוגל להעריך את גיל האוטם – וקביעה שרירותית שחלון הטיפול חלף, ללא בירור כזה, עשויה להעיד על חריגה מהפרוטוקול. לוחות הזמנים הם כלליים ותלויים בנסיבות כל מקרה.

אחריות בית החולים לכשל מערכתי

לעיתים העיכוב אינו נובע מטעות בשיקול דעת אלא מכשל ארגוני. בית החולים נושא באחריות שילוחית לרשלנות עובדיו, ולצד זאת עשוי לשאת באחריות ישירה כאשר אינו מקיים מערך תקין ומהיר לטיפול בשבץ – כולל זמינות של מכשיר CT ונגישות לנוירולוג. עיכוב בביצוע CT בשל מכשיר מקולקל או שיקולים טכניים ופרוצדורליים אינו בהכרח מצב נתון לגיטימי, ועשוי להוות רשלנות של המוסד עצמו.

שבץ מוחי בגיל צעיר: הטיית גיל וגורמי סיכון ייחודיים

אמנם מרבית מקרי השבץ מתרחשים באוכלוסייה המבוגרת, אך שבץ פוגע גם באנשים בשנות העשרים עד החמישים לחייהם. כאשר מטופל צעיר מגיע עם סחרחורת קשה, נימול בפנים או קשיי דיבור, קיימת נטייה לחפש הסברים התואמים לגילו – תופעה המכונה "הטיית גיל" – ולשחרר אותו באבחנה של ורטיגו, חולשה ויראלית, מיגרנה או חרדה, ללא בדיקה נוירולוגית מקיפה והדמיה.

אצל צעירים גורמי הסיכון לעיתים פחות שגרתיים, ולכן התשאול במיון צריך להיות רחב יותר:

• דיסקציה עורקית – חבלת צוואר, גם קלה (באימון, במתיחה או בתנועה חדה), עלולה לגרום לקרע בדופן הפנימית של העורק, גורם מוכר לשבץ בצעירים. אי-תשאול על חבלה שקדמה להגעה עשוי להיחשב חריגה מפרוטוקול אבחוני.
• גלולות ועישון – השילוב בין גלולות למניעת היריון לעישון מעלה את קרישיות הדם. רופא הבוחן אישה צעירה עם חולשה פתאומית צריך לתשאל אותה על טיפולים הורמונליים ועישון.
• שימוש בחומרים – כיוון נוסף שיש לבחון אצל מטופל צעיר עם תסמינים חשודים.

לא פעם קדם לשבץ אירוע מוחי חולף (TIA) שפוספס ימים ספורים קודם לכן. מבחינת הפיצוי, אצל נפגע צעיר הפסדי השכר והפנסיה נפרסים על פני עשרות שנות עבודה, וכך גם הצורך בעזרת צד שלישי לאורך תוחלת חיים ארוכה – ולכן הפיצוי עשוי להיות גבוה במיוחד.

הוכחת רשלנות רפואית בשבץ מוחי

במקרה של שבץ מוחי יתבקש העותר להוכיח שאנשי הצוות הרפואי התרשלו, או פעלו בחוסר מיומנות נדרשת במהלך אחד השלבים בטיפול או בכמה מהם, החל בניהול גורמי הסיכון טרם האירוע, דרך האבחון וכלה בטיפול בו.

לאחר שהוכח שהייתה התרשלות, יש להוכיח שההתרשלות היא זו שהובילה לנזק שנגרם. זאת נקודה חשובה, היות ובמידה והנזק לא נגרם מההתרשלות, אלא בשל המצב הרפואי וללא קשר אל הרשלנות,  סביר כי לא ייפסק פיצוי בגין התביעה.

האמצעי המרכזי ולעיתים היחיד להוכחת הטענה בתביעות רשלנות רפואית בשבץ מוחי תתבסס על חוות דעת של מומחה מעולם הרפואה שעיקר התמחותו בנוירולוגיה. בשל עובדה זאת כאשר מבקש אדם שנפגע להגיש תביעת רשלנות רפואית בכלל ותביעה בגין רשלנות בשבץ מוחי יש לפנות אל עורכי דין המיומנים בתביעות אלו והם נמצאים בקשרי עבודה עם רופאים מומחים אשר בהם נעזרים לכתיבת חוות דעת רפואית.

טענת "חוכמה שלאחר מעשה" וחשיבות התיעוד

ההגנה עשויה לטעון כי למומחה קל לזהות את הטעות בדיעבד, בעוד שלרופא במיון היה קשה יותר לזהות אותה בזמן אמת. השאלה נבחנת לפי הנתונים שעמדו בפני הרופא באותה עת וכיצד היה פועל רופא סביר בנסיבות דומות, ולכן תביעה חזקה צריכה להראות שלא מדובר בשיקול דעת גבולי אלא בסטייה ברורה מפרוטוקול הטיפול. בשאלת הקשר הסיבתי, השאלה היא מה הייתה התוצאה אילו ניתן הטיפול הנכון בזמן, והאם ניתן לזהות ולכמת את הנזק העודף שנגרם מהעיכוב.

מאחר שבתיקי שבץ כל דקה משמעותית, מומלץ לשמור כל מסמך הנושא שעה: מדבקות קבלה למיון, תלושי המתנה, סיכומי אחיות ועותק מלא של בדיקת ה-CT/MRI, כולל שעת הביצוע ושעת הפענוח. לצד חוות הדעת הנוירולוגית, תיק שבץ כולל לעיתים גם חוות דעת בתחום הנכות התפקודית וחוות דעת כלכלית לכימות הפסדי ההשתכרות.

מהו גובה הפיצוי במקרה של רשלנות רפואית בשבץ מוחי?

פיצויים הניתנים בגין רשלנות רפואית הם פיצויים כספיים. באירוע של שבץ מוחי יש השפעה גדולה על בריאותו ותפקודו של הלוקה בשבץ ולרוב הוא הופך לאדם נתמך.  בשל כך גובה הפיצוי ייקח בחשבון פרמטרים שונים ובהם גילו של המטופל, העיסוק שלו וכמובן המגבלות שהוטלו עליו בשל האירוע.

מכיוון שברוב המקרים אירועים של שבץ מוחי מסיבים נזקים גדולים מאד למטופל וכוללים לרוב שיתוק גופני, הזדקקות לכיסא גלגלים, בעיות בשליטת סוגרים, והפרעה ליכולת הדיבור, המציירים תמונה קשה של פגיעה באיכות חייו של הנפגע, יכולות תביעות רשלנות בנושא שבץ מוחי להגיע לעיתים לסכומים משמעותיים.

ראשי הנזק בתביעת שבץ

• הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות (עבר ועתיד) – מחושבים עד גיל הפרישה (67 לשכירים, ולעיתים 70 לעצמאיים), כולל הפסד של 12.5% בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים.
• עזרת צד שלישי וסיעוד – מטפל, סיעוד מוסדי או פרטי; בתי המשפט פוסקים פיצוי גם עבור עזרת בני משפחה, אף שלא שולם להם שכר.
• הוצאות רפואיות ושיקום – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, תרופות ואביזרים.
• כאב וסבל – בניגוד לתאונות דרכים, ברשלנות רפואית אין לראש נזק זה תקרה קבועה בחוק.
• ניידות, נגישות והתאמת דיור – רכב מותאם, נסיעות, התאמת הדירה או מעבר לדירה נגישה.
• "השנים האבודות" ונזקי בני המשפחה – כאשר השבץ קיצר את תוחלת החיים או הוביל לפטירה, העיזבון והתלויים זכאים לתבוע.

ראו בהרחבה – פיצויים בתביעות רשלנות רפואית.

התיישנות בתביעות שבץ מוחי

ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא 7 שנים ממועד האירוע. כאשר הנזק התגלה בשלב מאוחר יותר, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד גילוי הנזק – ובלבד שהתביעה תוגש בתוך 10 שנים מיום אירוע הנזק (סעיף 89 לפקודת הנזיקין); אצל קטינים הוא מתחיל רק בגיל 18, כך שאפשר להגיש תביעה עד גיל 25. עם זאת, ככל שחולף הזמן מסמכים ותיעוד הדמיה עלולים ללכת לאיבוד, ולכן מומלץ לפנות מוקדם ככל הניתן.

הגשת תביעה ברשלנות רפואית בשל אירוע מוחי

כמו בכל טיפול רפואי, יש להבין שלא כל נזק או תוצאה מצערת הינה תוצר של רשלנות. על מנת שניתן יהיה לתבוע בעילה של רשלנות רפואית בשל אירועי מוחי שלא נמנע ונזקיו, על המקרה להיבדק על ידי עו"ד לרשלנות רפואית ומומחים רפואיים בתחום המתאים למקרה ונסיבותיו, שיבחנו את התהליכים שפורטו לעיל, את המסמכים הרפואיים, ואת המצב הרפואי בעקבות האירוע וזאת על מנת להגיע למסקנה באם קיים בסיס להגשת תביעה.

צרו עם המשרד שלנו קשר עוד היום לבחינת המקרה שלכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.