שבץ מוחי – על רשלנות רפואית, טיפולים ומיצוי זכויות

דמיינו ספרייה ענקית ויקרת ערך, ובה כל הזיכרונות, היכולות והמחשבות. לפתע, פורצת מעין שריפה ומאותו הרגע זה, הזמן הופך קריטי שכן ככל שהזמן חולף עוד ועוד "ספרים" ו"מדפים" עומדים בפני סכנה ללא יכולת שיחזור. 

כך פועל שבץ מוחי. זהו אירוע חירום רפואי בו אספקת הדם לחלק מהמוח נפגעת, והנזקים מתחילים להתפשט במהירות. במרוץ נגד הזמן, הצלחת הטיפול תלויה באופן מובהק במהירות ובדיוק של התגובה הרפואית.

כאשר התגובה הזו מאחרת, או כאשר נעשות טעויות קריטיות באבחון ובטיפול, התוצאות עלולות להיות הרסניות: נכות קבועה, פגיעה ביכולת הדיבור (אפזיה), פגיעה בזיכרון, שיתוק בצד אחד של הגוף ועוד. לא ניתן להמעיט גם בנזק ההיקפי, לדוגמה לבני המשפחה והקרובים ואף הנזק הכלכלי שכרוך בכך.

לצד הכאב והצער, עולה לעיתים קרובות שאלה מטרידה: האם ניתן היה למנוע או להפחית את הנזק? האם העיכוב בחדר המיון או הטעות באבחון הם אלו שחרצו את גורלו של יקירנו? לעיתים התשובה היא כן והפער הזה בין הטיפול הראוי לטיפול שניתן בפועל, אותו טיפול רשלני, מהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית.

 

שני סוגי שבץ מוכרים, להם שני טיפולים "הפוכים": חשיבות האבחנה המבדלת

הצעד הראשון והקריטי ביותר בטיפול הוא להבין באיזה סוג של שבץ מדובר, מכיוון שהטיפול בכל סוג הוא עשוי להיות הפוך לחלוטין, וטעות באבחנה עלולה להיות קריטית.

שבץ איסכמי (נפוץ יותר, כ-80% מהמקרים) – נגרם כתוצאה מחסימה של כלי דם במוח. החסימה מונעת הגעת חמצן לתאי המוח. הטיפול במקרה זה מתמקד בניסיון לפתוח את החסימה ולהחזיר את זרימת הדם במהירות האפשרית.

שבץ המורגי (דימומי) – עשוי להיגרם לדוגמה כתוצאה מקרע של כלי דם במוח ודליפת דם אל תוך רקמת המוח. הדם שדולף מפעיל לחץ על תאי המוח וגורם להם נזק. הטיפול כאן מתמקד בעצירת הדימום והורדת הלחץ התוך-גולגולתי.

הדרך להבחין בין שני הסוגים היא באמצעות בדיקת הדמיה מוחית, לרוב בדיקת CT. ביצוע CT הוא שלב קריטי ביותר שעליו מתבסס המשך הטיפול והוא מאפשר אבחנה מהירה ומדויקת של האירוע.

 

הרשלנות שמתחילה לפני השבץ – כשל במניעה ובזיהוי סימני אזהרה

האחריות למניעת נזקי שבץ מוחי אינה מתחילה רק בחדר המיון. במקרים רבים, הרשלנות מתחילה חודשים ואף שנים קודם לכן, במרפאות הקהילה. להן מספר דוגמאות :

התעלמות מ"שבץ חולף" (TIA) – אירוע איסכמי חולף (TIA) הוא "מיני-שבץ" שתסמיניו נעלמים תוך זמן מסוים. TIA הוא נורת אזהרה אדומה ובוהקת, המעידה על סיכון גבוה ביותר לשבץ מוחי מלא בעתיד הקרוב. רופא שאינו מפנה לבירור נוירולוגי דחוף ואינו מתחיל טיפול מונע, עלול להימצא כמי שטיפל באופן רשלני.

טיפול לקוי בפרפור עליות (Atrial Fibrillation) – פרפור עליות הוא הפרעת קצב לב נפוצה, הגורמת להיווצרות קרישי דם בלב שעלולים לנדוד למוח. הטיפול המקובל במצב זה הוא מתן תרופות נוגדות קרישה. רופא שלא אבחן את ההפרעה כאשר יכול והיה צריך לעשות זאת, או שאבחן אך לא המליץ על טיפול מתאים שהיה נדרש בנסיבות דומות, עשוי להימצא כמי שנושא באחריות אם המטופל יסבול משבץ.

ניהול רשלני של גורמי סיכון – לדוגמה: התעלמות מערכים גבוהים של לחץ דם, סוכרת או כולסטרול, כשל במעקב אחר שימוש בתרופות נוגדות קרישה למטופלים הנוטלים תרופות מסוג זה ואי התאמת המינונים, שינוי בסוג התרופות, אי הפניית מטופל בקבוצת סיכון לבדיקות ומעקב וכדומה, כל אלו עשויים גם הם להוות בסיס לתביעה.

חשיבות מהירות התגובה – חלון ההזדמנויות שמפריד בין החלמה לנכות

אחד הטיפולים היעילים לטיפול בשבץ איסכמי (אם הנסיבות מתאימות) הוא תרופה ממיסת קרישים בשם tPA. תרופה זו ניתנת בהזרקה לווריד ומסייעת בהמסת קריש הדם החוסם, אך מקובל לתת אותה רק בתוך "חלון הזדמנויות" צר של עד 4.5 שעות מרגע הופעת התסמינים (תלוי מקרה). כל עיכוב בלתי סביר בדרך למתן התרופה – במיון, בביצוע CT או בבדיקת הנוירולוג, מצמצם את חלון ההזדמנויות למתן הטיפול וככל שלא הייתה הצדקה לעיכוב, הדבר עשוי להוות סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל.

 

צמתים קריטיים בהם מתרחשת רשלנות רפואית בטיפול בשבץ

רשלנות באבחון שבץ מוחי יכולה להתרחש במספר שלבים, להלן כמה דוגמאות :

רשלנות באבחון בחדר המיון – אבחנה מוטעית של התסמינים ופספוס האירוע המוחי, עיכוב בביצוע CT, או פענוח שגוי של ההדמיה.

רשלנות במתן הטיפול – אי-מתן טיפול tPA למטופל מתאים שהגיע בזמן – ללא סיבה מוצדקת, היא דוגמה קלאסית לרשלנות.

רשלנות בפעולות שבוצעו לפני האבחנה של סוג השבץ – לעיתים הרשלנות היא בפעולה פזיזה, כמו מתן מדללי דם, לפני שבדיקת ה-CT שללה שבץ דימומי. דבר שעשוי להחמיר את הדימום ואת הנזק.

רשלנות בהקשר לצנתור מוח – במקרים בהם נדרש צנתור מוחי, מצופה מבית החולים אשר אין לו אפשרויות צנתור להעביר את המטופל בדחיפות למרכז-על בעל יכולות צנתור. עיכוב בהעברה עשוי להיות קריטי ולהשפיע על יכולות ותוצאות הטיפול. עיכוב שכזה ללא הצדקה עשוי להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.

רשלנות במהלך האשפוז והשיקום – כשל במניעת סיבוכים (פצעי לחץ, זיהומים), טיפול תרופתי לקוי, או שחרור ללא הפניה מסודרת לשיקום. גם הם עשויים לגרום לנזקים שניתן וצריך למנוע.

כשהבעיה היא לא הרופא, אלא בית החולים – רשלנות מנהלתית

לפעמים, העיכוב הגורלי אינו נובע מטעות בשיקול דעת, אלא מכשל מערכתי של בית החולים. עיכוב קריטי בביצוע CT שנגרם ממכשיר מקולקל או משיקולים טכניים או פרוצדורליים אינם בהכרח מצב נתון לגיטימי, ועשויים להיות תוצאה של כשל בארגון ובניהול. במקרים אלו, הדבר עשוי להוות רשלנות של המוסד הרפואי עצמו.

 

הוכחת התביעה ו"חוכמה שלאחר מעשה"

הוכחת התביעה דורשת  תמיכה בחוות דעת של נוירולוג מומחה הבוחן את התיק הרפואי. ההגנה עשויה להעלות טענה של "חוכמה שלאחר מעשה" – לדוגמה טענה שלמומחה כותב חוות הדעת קל לזהות את הטעות בדיעבד, אך לרופא במיון בזמן אמת היה קשה יותר. לעיתים טענה זו נכונה ומענה לשאלה האם הייתה רשלנות נעשית ככל הניתן בבחינת השיקולים והנתונים שעמדו בפני הרופא בזמן אמת וכיצד מצופה מהרופא הסביר לפעול בנסיבות דומות. לכן, תביעה חזקה חייבת להוכיח שהטעות לא הייתה עניין של שיקול דעת גבולי, אלא סטייה ברורה מפרוטוקול הטיפול המקובל.

 

סוגיית ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית

לצד המרוץ הרפואי, קיים מרוץ משפטי. חוק ההתיישנות קובע כי תביעה יש להגיש בדרך כלל תוך שבע שנים. המתנה ארוכה מדי עלולה לחסום את היכולת לתבוע ולקבל פיצויים על רשלנות.

ההתמודדות עם השלכות שבץ מוחי היא משימה קשה מנשוא. אם יש בכם חשש לגבי הטיפול שניתן ליקירכם, אל תהססו. צרו קשר לבדיקה ראשונית של המקרה על ידי עורך דין מנוסה. בירור האמת הוא צעד חיוני, כדי להבטיח את המשאבים לטיפול ולשיקום וכמובן לקבלת תשובות שמגיעות לכם.

לסיכום, שבץ מוחי – אבחון, טיפול ושאלת הרשלנות

ככל שנגרם לכם או למי מיקירכם נזק עקב שבץ מוחי ואתם סבורים שיש מקום לבחון את נסיבות המקרה מחשש שהנזק שנגרם יכול היה להימנע או לא נגרם בשל רשלנות, הנכם מוזמנים לפנות למשרדנו לייעוץ ללא התחייבות.

בעזרת ייעוץ ממומחים רפואיים בתחומים המתאימים אנו נבחן המקרה והיתכנות הגשת תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקיכם.

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.