רשלנות רפואית ברפואת משפחה

תפקידו של רופא המשפחה שונה מהותית מתפקידם של רופאים מומחים. רופא המשפחה ניצב בחזית המגע עם המטופלים, ועיקר תפקידו הוא בזיהוי סימפטומים שונים של בעיות אפשריות וניתוב המטופלים להמשך טיפול מתאים, או מתן תרופה נדרשת. במידה ורופא המשפחה היה חשוף לכל הנתונים והמידע לגבי מטופל ועדיין נמנע מלהפנות אותו להמשך קבלת טיפול מתאים, בדיקות ו/או מעקב נדרשים, הדבר עשוי להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית ברפואת משפחה.

תפקידו של רופא המשפחה

חישבו על סיטואציה בה אתם לא חשים בטוב, הבטן כואבת או שלילד יש דלקת בעין, אל מי תפנו? נכון אל רופא המשפחה. ברוב מוחלט של המקרים הרופא הראשון שנפגוש על מנת לטפל בבעיה רפואית שאיננה מצב חירום יהיה רופא המשפחה.

התפקיד שמייעדת מערכת הרפואה לרופא המשפחה הוא תפקיד בעל משמעות עצומה וחשובה, היות והוא הגורם הרפואי הראשון אותו פוגש המטופל, לכן חלקו של רופא המשפחה בהשתלשלות האירועים הרפואית הוא משמעותי מאד והרופא נושא באחריות גדולה.

מרופא המשפחה אנו מצפים שידע לזהות בצורה הטובה ביותר את התסמינים השונים של כל אחד ממטופליו הרבים על סמך פגישה יחסית קצרה. הרופא צריך להיות מסוגל לתת את המענה מתי נדרש טיפול פשוט ומתי יש צורך לבצע חקר מעמיק של הבעיה הניצבת מולו. רפואת המשפחה מצריכה ידע במגוון רחב של ענפי הרפואה ועל רופא המשפחה להיות בקיא וכזה המסוגל לזהות ולהבין את המקרים המגיעים אל פתחו ולתת מענה הולם.

על רופא המשפחה להיות החלטי ולקבוע מתי אין צורך בטיפול, מתי הטיפול יכול להמשיך במסגרת קופת החולים ומתי יש לפנות לחדר מיון בבית החולים או למומחים בתחומים הספציפיים.

מה נדרש מרופא המשפחה?

כאשר מדובר על רפואת משפחה מדובר על הטיפול בקהילה. מדובר לרוב על טיפולים הניתנים במסגרת קופת החולים, כמענה ראשון למטופלים.

על רופאי המשפחה לקבל אנמנזה מהמטופלים, לבצע בדיקות ראשוניות, אבחון ומיון ובהתאם לדאוג בין היתר להפניית המטופלים לבדיקות מתאימות, רפואה יועצת או לתת טיפול במקרים בהם מדובר בתלונות אשר הם יכולים לטפל בהן בעצמם.

עוד מצופה מרופאי המשפחה לעקוב אחר ההפניות הניתנות על ידם, לעדכן בממצאים ולתת בהתאם המשך הנחיות וטיפול נדרשים.

מתי עלולה להתרחש רשלנות רפואית על ידי רופא משפחה?

רופא המשפחה אמור לשמש כתחנת מיון לכל הפניות המגיעות אליו ולדעת לנתב אותן בתבונה. אולם מתי בכל זאת יכולה להתרחש סיטואציה שאפשר להגדיר אותה כרשלנות רפואית ?

• הרופא לא נטל אנמנזה ו/או לא ביצע בדיקה גופנית כנדרש מהמטופלים – דבר שעשוי להביא לפספוס באבחנה או אי הפניה לבירור או טיפול מתאימים, ובכך להגביר סיכון למטופל.
• הרופא לא נתן הפניה לבדיקות נדרשות – על רופאי המשפחה לזהות סימפטומים, סיכונים וסיכויים ולהפנות את המטופלים לביצוע בדיקות נדרשות. היעדר הפניה לבדיקות נדרשות עשויה להוביל להחמצה וטיפול שגוי.
• הרופא לא נתן הפניה לרפואה יועצת/רופאים מומחים – על רופאי המשפחה להפנות לרופאה יועצת ומומחים בתחום המתאים לתלונות והסימפטומים שמציגים המטופלים כאשר הדבר נדרש. היעדר הפניה מסוג זה עשויה להביא לעיכוב משמעותי באבחון מחלה או בעיה, החמצה וטיפול שגוי או מאוחר.
• מתן תרופות לא נכונות – מתן תרופה שגויה, לא תואמת את המחלה, תרופה שאינו תואמת למטופלים עם רגישות ידועה לתרופות ספציפיות וכיו"ב, על ההשלכות האפשריות שנובעות מכך.
• מעקב לקוי – מעקב לא מיטבי אחר בדיקות, הפניות, ממצאיהן ואי מתן הנחיות בהתאם, עשויים להביא להחמצה וטיפול שגוי או מאוחר, אשר יגרום לנזקים שייתכן וניתן היה למנוע.

ניהול גורמי סיכון ורפואה מונעת

מעבר למענה לבעיה שבגללה הגיע המטופל, מצופה מרופא המשפחה לראות בביקור הזדמנות לבחון את בריאותו הכוללת ולנהל באופן יזום את גורמי הסיכון שלו. לדוגמה, כאשר מטופל בן 52 מגיע לקבל חיסון נגד שפעת, רופא זהיר ינצל את ההזדמנות לשאול האם כבר שוחחו על קביעת תור לקולונוסקופיה.

כאשר רופא נמנע באופן שיטתי מהמעבר הזה מטיפול תגובתי לניהול יזום, ומחלה מאובחנת בשלב מתקדם כשניתן וצריך היה לאבחן אותה מוקדם יותר, הוא עלול להימצא כמי שהתרשל. ראו גם – רשלנות רפואית בשל איחור באבחון.

• אנמנזה כבסיס לפרופיל הסיכון – התעלמות, למשל, מכך שאבי המטופל נפטר מהתקף לב בגיל 50, משנה את פרופיל הסיכון ומחייבת ניהול מוקפד יותר של גורמי הסיכון למחלות לב.
• בדיקות סקר – על הרופא להעלות באופן פעיל את הצורך בבדיקות סקר בהתאם לקווים המנחים, להסביר את חשיבותן ולתעד את ההמלצה, ולא להסתפק במתן הפניה.
• תלונות מתמשכות – כאשר מטופל ממשיך להתלונן על כאבי בטן גם לאחר שבדיקות הדם חזרו תקינות, רופא סביר יבין שהבדיקה שללה רק כיוון אחד וימשיך בבירור, למשל בהפניה לאולטרסאונד או לרופא מומחה.
• מטופלים שאינם מתלוננים – אצל מטופל מבוגר מצופה מהרופא לבדוק באופן יזום את מצבו הקוגניטיבי, התזונתי והתפקודי ולא להסתפק ב"הכול בסדר?".

ניהול הטיפול התרופתי וההפניות

תפקידו של רופא המשפחה אינו מסתיים במרשם או בהפניה. בטיפול התרופתי, במיוחד אצל מטופלים מבוגרים הנוטלים מספר תרופות, כשלים נפוצים הם היעדר בדיקות ניטור לתופעות לוואי, התעלמות מאינטראקציות בין-תרופתיות ומתלונות המטופל על תופעות לוואי, וחידוש מרשמים אוטומטי ללא בדיקות המעקב הנדרשות.

בניהול ההפניות, הכשל עשוי להתבטא בתשובת בדיקה (למשל CT) שהגיעה לרופא ותויקה ללא התייחסות למרות ממצא חריג; בהיעדר אינטגרציה בין ההמלצות והתרופות של מומחים שונים; או בהפניה שניתנה בשל חשד למצב מסכן חיים מבלי לוודא שמומשה – בוודאי כאשר המטופל שב לביקורת והרופא לא בירר זאת.

רשלנות מול "חוכמה בדיעבד"

תביעה נגד רופא משפחה אינה טוענת שהיה עליו לנבא את העתיד. בית המשפט שואל האם, לנוכח התסמינים וגורמי הסיכון, רופא סביר היה צריך לחשוד ולהמשיך בבירור. הרשלנות אינה באי-ידיעת האבחנה הסופית, אלא במחדל בתהליך הבירור הנדרש.

הגשת תביעה ברשלנות רפואית בתחום רפואת המשפחה

על מנת לבחון רשלנות בתחום רפואת המשפחה חשוב לאסוף תיעוד רפואי, מסמכי מעקב, תוצאות בדיקות, הפניות ומלוא התיעוד הרפואי הנוגע לטיפול הרלוונטי. על המקרה להיבחן על ידי עו"ד לרשלנות רפואית ומומחים רפואיים בתחום המשפחה ובתחומים נוספים לפי הצורך, שיבחנו את התהליכים שפורטו לעיל, את המסמכים הרפואיים, ואת המצב הרפואי וזאת על מנת להגיע למסקנה באם קיים בסיס להגשת תביעה.

אחריות קופות החולים

בישראל פועלות קופות חולים אשר הן למעשה הגוף האמון על בריאות הציבור בקהילה ומתוך כך גם הפעלה של רופאי משפחה במרכזי הקופות השונים הפזורים בכל רחבי הארץ.

הגורם המציב את הרופאים השונים במרפאות היא קופת החולים ובשל כך היא נושאת באחריות לעבודתם של הרופאים.

קופות החולים השונות נושאות מפקחות ודואגות להכשרה המקצועית של רופאי המשפחה השונים מטעמה, מקיימת ההשתלמויות המקצועיות, אחראיות על הצבת המכשור הנדרש עבורם במרפאות, ומכתיבות נהלי עבודה עבור הצוות הרפואי. כך שבכל אירוע בו נבחנת רשלנות רפואית מצב רופא המשפחה, יש מקום לבחון גם את התנהלות קופת החולים ומידת מעורבותו ואחריותה.

כיצד מגישים תביעת רשלנות כנגד רופא משפחה?

בתביעה של רופא משפחה יש שוני מסוים לעומת תביעות אחרות של רופאים במקצועות רפואה שונים. רופא המשפחה ברוב מכריע של המקרים לא מבצע טיפולים רפואיים ממשים שיש בהם לגרום נזק אם כי ישנם גם מקרים כאלו. לרוב רשלנות רפואית של רופאי המשפחה תבוא לידי ביטוי במחדל או באי ביצוע פעולה נדרשת. רופאי המשפחה נבחנים כפי שכבר הצגנו, ביכולת שלהם לתת את האבחנה הראשונית, זאת שיש לברר ולהמשיך איתה טיפול.

לכן כאשר רופא המשפחה אינו ממלא את תפקידו כנדרש וכתוצאה מכך נגרם נזק, יש מקום לשקול הגשת תביעה כנגד רופא המשפחה. כדאי לציין בעניין זה, שבישראל במקרים רבים רופאי המשפחה מלווים את המטופלים שלהם לאורך שנים ובכל שלבי החיים, בשל כך נוצר לאורך השנים קשרים שהם מעבר לקשר רופא/מטופל.

בשל כך רבים נמנעים מהגשת תביעה כנגד הרופא, אולם חשוב להבהיר שלרוב הרופא לא יהיה זה שיישא בנטל הפיצוי הכלכלי, אלא קופת החולים המעסיקה אותו ו/או חברות הביטוח.

ככלל מומלץ לא להתמהמה עם תביעת רשלנות רפואית. למרות שעקרונית על פי חוק ישנן 7 שנים ממועד האירוע עד להתיישנות המקרה, ובמידה והנפגע הינו קטין אזי 7 השנים נספרות מרגע הגיעו לגיל 18, כך שאפשר להגיש תביעה עד גיל 25 (להוציא חריגים ותנאים מסוימים) מומלץ שלא להגיש את התביעה בשיהוי משמעותי. יש בכך שני יתרונות עיקריים, שמגדילים את סיכויי התביעה :

• המקרה עדיין "טרי" אצל כלל המעורבים בו.
• הסיכוי שמסמכים, בדיקות וראיות נדרשים יישמרו ויימצאו בהישג יד, הוא גבוה יותר.

לכן חשוב לפנות מוקדם ככל שניתן אל עורך דין ולפעול בהנחייתו על בסיס השלבים הבאים:

איסוף כלל חומרי הראיות

יש חשיבות להבנת כלל המהלכים שהובילו למקרה שבגינו אתם מבקשים להגיש תביעת רשלנות רפואית. לכן יש חשיבות גדולה להעביר לידי עורכי הדין את כל המסמכים שיש ברשותכם :

• תיעוד ביקורים אצל רופא המשפחה
• סיכומי ביקורים
• הנחיות/הפנית שנתנו לכם, כגון בדיקות והדמיות שונות, מעקבים נדרשים או הפניות לרופאים מומחים.
• תוצאות של בדיקות ו/או הדמיות
• כלל המרשמים והתרופות שניפק לכם הרופא
• כל מסמך שעשוי לשפוך אור על המקרה

חוות דעת מומחה

לאחר שהמסמכים בידיכם יש לפנות לקבלת חוות דעת רפואית מטעם מומחה שיוכל לספק חוות דעת מטעמכם, שבאמצעותה תוכלו להגיש תביעה בבית המשפט. עורך הדין יכול לסייע במציאת מומחה מתאים.

הגשת תביעה לבית המשפט

במידת הצורך ואם תמצא לכך הצדקה, יגיש עורך הדין כתב תביעה לבית המשפט וייצג אתכם בכל שלבי התהליך המשפטי.

הנכם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו על מנת לברר האם גם המקרה שלכם מקורו ברשלנות רפואית.

המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.